ישי נ' אלון ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית של משכיר דירה כנגד שוכרי הדירה בגין תשלומי ארנונה, שעל פי הנטען לא שולמו ע"י השוכרים במהלך תקופת השכירות במלואם. כתב התביעה הוגש ביום 2.2.11, והוא מתייחס לתקופת שכירות שבין אוגוסט 2003 לבין מרץ 2005.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שצורפו לכתבי הטענות, מצאתי לנכון כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד ובהתייחס לחיובי הארנונה לשנת 2004, הכל מן הנימוקים שלהלן.

1.מכתב התביעה עולה, כי הנתבעים שכרו דירה מאת התובע, בתאריכים הנ"ל, והותירו אחריהם חוב ארנונה אשר התובע נשא בו, בסך של כ-6,600 ₪. בדיון שבפני טען התובע כי למד על עילת התביעה בתחילת שנת 2006, כשנה לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה המושכרת, אך על אף טענתו, אין במסמכים שהציג כל ראיה לתאריך בו נודע לו על עילת התביעה. עוד טען התובע כי אין באפשרותו להציג את חוזה השכירות בין הצדדים.

2.הנתבעים לא הכחישו את היחסים החוזיים עם התובע, אשרו כי שכרו ממנו דירה, אך טענו כי שהו בדירה עד תחילת שנת 2005 ולא עד מרץ 2005 כנטען. הנתבעת 1 הבהירה בדיון בפניי כי הכירה לתובע את השוכרת שנכנסה בנעליהם, ולבקשתה הסכימו הנתבעים לעזוב את הדירה מוקדם מסיום תקופת השכירות המקורית. גם הנתבעים אינם יכולים להציג את הסכם השכירות. הנתבעים טענו בתוקף כי לא הותירו אחריהם כל חוב ארנונה. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה בדיון בפניי, כי התובע טען בפניה שקיים חוב ארנונה כ-5 שנים לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה, ולשאלתה אמר לה כי יש לו חבר בעירייה, באמצעותו ניסה "להעלים" את החוב, ולכן לא פנה אליה קודם לכן. אך משהדבר לא צלח הוא פנה אליה בדבר החוב. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 1 כי אם הדבר נכון, הרי מדובר בחוב ארנונה שקיים על הדירה הרלבנטית אך אינו שייך לנתבעים, וכי אותו חבר מסתורי בעיריית באר שבע הוא שדאג כי החוב יירשם על התקופה בה שכרו הנתבעים את הדירה.

3.לאור האמור לעיל, ברור כי כתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר, וכי לפחות ביחס לשנת 2003 אין מנוס מן הקביעה כי עילת התביעה התיישנה. התובע לא מסוגל היה להמציא כל מסמך או ראיה בדבר תקופת השכירות, המועד בו נודע לו על החוב או הסבר ביחס לשיהוי בפנייה לביהמ"ש, זאת אף אם אקבל את גרסתו כי נודע לו על עילת התביעה בשנת 2006. התנהלותו זו של התובע פגעה גם ביכולתו לבסס את תביעתו ואף פגעה ביכולתם של הנתבעים להתגונן ולהמציא ראיות מטעמם.

4.מאחר ולא הוצגו לי מסמכים סותרים, סבורני כי נכון לקבוע שהנתבעים עזבו את הדירה, נשוא התביעה, בינואר 2005, זאת כפי טענתם.

יחד עם זאת, לאור המסמכים שהוצגו לי, מסמכים מאת עיריית ב"ש, אני קובעת כי קיים חוב ארנונה, בגין הדירה נשוא התביעה, ביחס לשנים 2003 ו-2004. אין לבית המשפט כל סיבה להניח כי בעיריית באר שבע פעלו במרמה כדי לשייך את החוב לשנים בהן שהו הנתבעים בדירה, וטענה זו של הנתבעים דרושה הייתה ראיה כלשהי פרט לטענה בעלמא. לכן דוחה אני אותה.

5.לאור התנהלותו של התובע, והשיהוי בהגשת התביעה, ועל אף שהדבר נטען אך מכללא בכתב ההגנה של הנתבעים, ובטענותיהם במהלך הדיון בפניי, אני קובעת כי התביעה התיישנה ביחס לשנת 2003, ומחייבת את הנתבעים בתשלום חוב הארנונה, אשר חל על הדירה נשוא כתב התביעה, על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה ביחס לשנת 2004 בלבד. בשל התנהלותו של התובע, אינני מחייבת את הנתבעים בהוצאות ואף איני מצמידה את החוב למדד או מחייבת עליו בריבית.

6.מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, עולה כי נכון לשנת הכספים 2004, קיים חוב ארנונה בסך של 2,257.70 ₪.

לאור כלל האמור לעיל, מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 2,257.70 ₪ בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

לאחר מועד זה יישא סכום פסק הדין בהפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ב, 14 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: