ישורון נ' דור

פסק דין

בפני תביעה בסכום של 9,646 ₪ בגין הפרת חוזה לרכישת רכב.

בחודש מרץ 2009 רכש התובע רכב מהנתבעים ושילם סכום של 34,500 ₪.

התובע טוען נמרצות, שבעת רכישת הרכב, הנתבעים הצהירו בפניו במפורש שהרכב במצב מעולה, ללא פגיעות כלשהן.

על סמך הצהרות אילו, רכש התובע את הרכב מבלי לעשות בדיקה במכון רישוי.

כעבור כ-14 חודשים לאחר הרכישה, חיפש התובע ברכב מסמך אישי, ונתגלה לו בין מסמכים שונים, צמוד לספר הרכב שהיה בתוך תא האחסון, זיכרון דברים מיום 18.3.08. המסמך משקף עסקת מכר שקדמה לרכישה ע"י התובע, ושמה נרשם: "ברכב זה יש תאונת שילדה כולל תיקוני פח וצבע, וחלקי מרכב שהוחלפו … וברכב זה יש תאונת שילדה".

על סמך גילוי זיכרון הדברים, ערך התובע בדיקה ביום 15.6.10, ואכן נמצא כי ברכב קיימות פגיעות בשלדה. עפ"י חוות דעת שקיבל, ערך הרכב מופחת ב-20% מהמחיר שהוא שילם לנתבעים.

אשר על כן, הוא הגיש תביעה זו, ועותר לסכומים הבאים:

1.6,900 ש"ח, שהם 20% מהסכום שהוא שילם עבור הרכב.

2.350 ש"ח עלות בדיקת הרכב.

3.696 ש"ח שכ"ט השמאי.

4. 950 ש"ח בגין ייעוץ משפטי.

5. 750 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה וזמן לבטלה.

עמדת הנתבעים היא, שגילו את הכל בפני התובע לפני מכירת הרכב, כולל המסמך שעליו מבסס התובע תביעה זו.

לא זו אף זו, באותה תקופה, מחיר המחירון של הרכב היה 39,000 ש"ח משום שהרכב היה יד שניה בלבד. הסיבה אשר בגללה התובע רצה לרכוש את הרכב, היתה בעיקר בגלל שהקילומטראז' היה נמוך.

הנתבעת אף הוסיפה בעדותה: "אנחנו ידענו שיש פגיעה בשלדה, אבל גם הוא ידע". (עמ' 2 שורה 23 לפרו').

עפ"י דברי הנתבע, הרכב אכן נרכש ע"י אביו ואח"כ הועבר לאשתו – הנתבעת.

יש מקום לציין שהסכום ששולם עבור הרכב ע"י אביו של הנתבע היה 35,450 ש"ח, וזאת ביום 18.3.08.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן נימוקיי לכך:

1.אין ראיה שהנתבעים הסתירו דבר מהתובע בעת הרכישה.