ישב במחלקת תיירים למרות שרכש כרטיס למחלקת עסקים - אתיופיאן איירליינס תפצה

בחודש אפריל 2008, החליט התובע, שהינו רופא בכיר בבית החולים סורוקה ושלושה חברים אחרים, ביניהם בא כוחו, עו"ד גדעון פנר לצאת לטיול לאתיופיה.

ארבעת החברים רכשו כרטיס טיסה אצל הנתבעת במחלקת תיירים, ליום 20.4.08, והתכוונו לחזור ארצה לאחר 7 ימים, דהיינו ביום 27.4.08.

במועד המיועד לטיסה, שהיה ביום 20.4.08, הגיעו ארבעת החברים לשדה התעופה, אלא שאז הסתבר, כי התובע הביא בטעות את דרכונה של אשתו ולכן נאלץ לבטל את הטיסה באותו יום, בעוד ששלושת חבריו האחרים טסו לאתיופיה, התובע שרכש כרטיס טיסה במחלקת תיירות, יצא למחרת היום, וכשהגיע לאתיופיה פגש את שלושת חבריו.

הטיסה לאתיופיה למחרת התבצעה כסדרה, ולתובע אין כל טענה בקשר לטיסה זו וכל טענותיו מתמקדות בטיסה חזרה לארץ.

הטיסה חזרה לארץ, כאמור, נקבעה ליום 27.4.08.

התובע ושלושת חבריו הגיעו לשדה התעופה באדיס אבבה, בשעה 22:30, לאחר טיול מפרך וקשה שעשו באתיופיה, ואז להפתעתם, הסתבר, כי אין מקום עבור התובע בטיסה, ובכלל זה גם לא במחלקת העסקים.

התובע וחבריו התגייסו לפתרון הבעיה, וכפי שמתאר עו"ד פנר בעדותו, ניסיונות אלו לוו בצעקות, תוך ששלושת החברים האחרים הודיעו לנתבעת, כי אם התובע לא יעלה לטיסה, גם הם לא יעלו.

התשובה שקיבל התובע וחבריו מנציגי חברת התעופה, הייתה שאין מקום בטיסה ורק ברגע האחרון, בדרך שאיננה ברורה, נמצא לתובע  מקום בשורה האחרונה במטוס, ליד השירותים.

הטיסה הגיעה לארץ בזמן המיועד ובגין אי הנוחות ועגמת הנפש, הגיש התובע תביעתו זו.

העובדות הנ"ל לא היו רובן שנויות במחלוקת והנתבעת לא ידעה ליתן כל הסבר, כיצד אירעה התקלה וכל שידעה לומר בכתב ההגנה, כי התקלה נגרמה " בנסיבות אשר אינן ידועות לה..."

עוד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי לא רק שהסיבות אינן ידועות לה, אלא שהיא ככלל " אינה עורכת רישום יתר במחלקת עסקים." (סעיף 18 לכתב ההגנה).

כשנוכחה הנתבעת בתקלה, היא פעלה, לטענתה, להשיב את התובע חזרה לישראל במועד המתוכנן, מצאה לו מקום במחלקת התיירים והתובע חזר לישראל במועד המתוכנן.

משחזר התובע לארץ, נתנה הנתבעת הוראה לסוכן הנסיעות, אשר ממנו הזמין התובע את הכרטיס, להשיב לתובע את סך ההפרש בשווי הכרטיס במחלקת עסקים, לבין שווי הכרטיס במחלקת תיירות על סך של 175 דולר.

כאמור, העובדות בכללותן אינן שנויות במחלוקת.

רישום יתר בטיסות הינה תופעה ידועה ובטיסות מסוימות, אף מקובלת.

אין להשלים עם תופעה זו, עם הנזק שנגרם לנוסעים כשהם נתקלים במצב בו אין להם מקום בטיסה, עקב רישום יתר, אך המחוקק שהיה ער לאפשרות זו, מצא לה פתרונות בחקיקה: תקנות רישוי שירותי תעופה (רישום יתר) התשמ"ה-1985.

הנתבעת טענה, כי לא עשתה רישום ייתר, ובכל מקרה היא לא עמדה בדרישות התקנות ולכן, בוודאי אינה זכאית להגנה הניתנת לחברת התעופה בתקנות אלה.

הנתבעת לא ידעה ליתן כל הסבר לתקלה שארעה, ובלאו הכי להפרת התחייבותה ולרשלנותה, ומכאן שעליה לפצות את התובע בגין נזקיו.

לאור האמור נותר, אפוא, לבחון מה גובה הפיצוי לו זכאי התובע בגין עגמת הנפש והאי נוחות שנגרמו לו.