ירושלמי נ' מדינת ישראל

המערער טען לעצמו.

עו"ד אור-זך טען בשם המשיבה.

פסק דין

1.פתח דבר:

א. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 05/02/12 ובהעדר המערער, על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 9263-12-11.

ב.זאת ועוד הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שניתנה ביום 05/04/12, שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר.

2. ההליך בבית משפט קמא:

א.נגד המערער נרשם דו"ח ברירת משפט בגין חניה במקום אסור.

ב.המערער ביקש להישפט כי לטענתו המדובר בחנייה פרטית.

ג. המערער זומן לדיון ליום 06/02/12 ולא התייצב. על כן, נידון בהיעדרו לקנס בסך 300 ₪.

ד. המערער ביקש בתחילת חודש אפריל ביטול פסק הדין, תוך שהוא טוען כי דבר הדואר לא נדרש מסיבה שאינה תלויה במערער או נובעת ממחדלו. לטענתו, הוא לא קיבל כל דבר דואר רשום שהיה עליו לגשת ולקבלו מסניף הדואר.

ה.עוד טען המערער כי המדובר בחנייה פרטית הצמודה לביתו תוך שהוא תומך טענתו זו בצילומים שהגיש. כאמור, בקשתו נדחתה ועל כך מופנה הערעור שבפניי.

3. טענות המערער:

א.המערער שב וטען כי הוא לא קיבל הודעה על משלוח דבר דואר רשום שהיה עליו לגשת ולקבלו מסניף הדואר. לכן, יש בפיו הסבר סביר לאי התייצבותו לדיון.

ב.המערער טוען עוד כי הוא לא ביצע כל עבירה. חנה בחניה פרטית הצמודה לביתו וכי הסיבה לרישום הדו"ח היא; פעילותה של שכנה המסוכסכת איתו ועם יתר הדיירים.

ג. המערער טוען כי השארת ההרשעה בדין עלולה להנציח תוצאה משפטית לא נכונה ושיש בה כדי לגרום לעיוות דין של ממש.

4. טענות המשיבה:

א. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור.

ב. המערער זומן כדין ולא דרש את הזימון ועל כן היה בית משפט קמא מוסמך לדון אותו בהיעדר. לטעמה של המשיבה, אין בפיו של המערער כל הצדק סביר להיעדרותו מן הדיון.

ג. המשיבה הפנתה לדו"ח העבירה שממנו עולה כי רכבו של המערער בלט החוצה מחנייתו וחנה בחלקו על המדרכה תוך שהוא חוסם את המעבר של הולכי הרגל.