ירושלמי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערר על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן ביום 27/4/2010 על ידי כבוד השופט א' סאלמה, סגן נשיא, בתיק 2815-03-10.

המערער הובא לדין בגין כך שביום 9/11/09 נמצא נוהג ברכב שנבדק על ידי שוטר, בוחן תנועה, שקבע כי הרכב אינו תקין.

הבוחן מצא כי תיבת ההגה קשה ובשל כך נאסר על המערער את השימוש ברכב בהתאם לתקנה 308 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"( ותקנה 306 לתקנות.

המערער הודה בעובדות כתב האישום והורשע על ידי בית משפט קמא, אשר דן אותו לתשלום קנס בסך 600 ₪ שישולם תוך 60 יום.

הערעור שבפני מופנה כנגד חומרת הדין.

המערער סבור כי בימ"ש קמא החמיר עימו יתר על המידה והטיל עליו קנס גבוה. אמנם מדובר ברכב ישן אם כי רכב זה עבר מבחני רישוי במכוני רישוי המתנהלים על פי דין זמן לא רב עובר ליום 9.11.09 מבלי שנאמר לו כי קיים ליקוי כלשהו בתיבת ההיגוי.

עוד טען המערער כי נסיבותיו אינן קלות וכי יש להקל במידת מה בגובה הקנס.

באת כוח המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, הקנס אינו גבוהה כלל ועיקר, בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו של המערער, ומכאן שיש לדחות את הערעור.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק-דינו של בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

הקנס שהוטל על המערער אינו גבוה ובוודאי שאינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. מכאן, שאין כל מקום להתערב בו.

כדרכה של ערכאת הערעור היא לא תתערב בגזר-דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן ורק כאשר העונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת. בעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל בוריס ורשילובסקי (ניתן 3.7.06) וע"פ 3091/08 דני טרייגר נגד מדינת ישראל (29.1.09).

בעניינו של המערער לא ניתן לומר כי העונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, על כן אין כל מקום להתערב בו.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

על המערער לשלם את הקנס תוך 45 יום מיום מתן פסק-דין זה במידה וטרם שלם.

המזכירות תמציא לצדדים עותק פסק-דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏‏ה'/תמוז/תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: