ירושלים נ' ש. בר ירושלים תשתיות בע"מ

פסק דין

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לתשלום חוב ארנונה בסך נומינלי כולל של 55,018.1 ₪. החיוב הנתבע במסגרת התובענה שולם על ידי צד שלישי, הוא לטענת הנתבעת, המחזיק בנכס, ולאחר שפעלה הנתבעת לשינוי פרטי המחזיק.

שעה שסכום החוב שנתבע שולם הסכימו הצדדים, כי תחת הכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת, תוכרע, על יסוד כתבי הטענות שהוגשו, השאלה האם זכאית התובעת לתשלום שכר טרחת עורך-דין והחזר מחצית אגרת המשפט כפי ששולמה ומהו השיעור הכולל לו זכאית התובעת. זאת, לסילוק סופי של התובענה שבכותרת.

הנתבעת טוענת, כי הואיל וחדלה בפועל מלהחזיק בנכס לפני שנים רבות, ושעה שמכתבי התראה, ככל שנשלחו על ידי התובעת, לא נשלחו למענה הרשום, הלכה למעשה נודע לה על אודות קיומו של החוב נשוא התובענה רק לאחר הגשתה, ובאקראי. לפיכך, נפרע החוב רק לאחר הגשת התביעה. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה, ושעה שהתובעת אף תהא צפויה להשבת סכומי אגרה, ככל ששולמו, אין מקום לחייבה בתשלום שכר טרחת בא-כח התובעת, או לכל היותר, לפסקו בשיעור מינימלי.

התובעת הבהירה, כי לשיטתה הואיל והנתבעת מודה כי רק בעקבות הגשת התביעה נפרע החוב, אין מקום למנוע הימנה את שכר טרחת בא-כוחה.

עמדת התובעת מקובלת עליי, בעיקרה. סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מחייב מחזיק בנכס מקרקעין למסור לעיריה הודעה בכתב על אודות שינוי פרטי מחזיק. בכתבי הטענות שהגישה הנתבעת לא נטען כי הנתבעת אמנם פעלה בהתאם. גם לשיטתה של הנתבעת, רק בעקבות הגשת התביעה פעלה לשינוי פרטי המחזיק אל מול התובעת, כך שהלכה למעשה, בדין הוגשה התביעה כנגדה, מכח היותה המחזיקה הרשומה בספרי התובעת בקשר עם הנכס נשוא התובענה. גם אם אמנם נשלח מכתב התראה לכתובת הנכס, הרי שהחובה הראשונית המוטלת לפתח הנתבעת היתה לעדכן את רישומי התובעת – שחזקה כי מנהלת רישומים באשר לנכסים רבים – באשר לסטאטוס ההחזקה העדכני בנכס כמו גם באשר לשינוי מענה. משלא פעלה בהתאם הנתבעת, יקשה עליי לקבל עמדה ולפיה לא היתה עילה להגשת התובענה כנגדה – תובענה שרק בעקבותיה, כאמור, הוסדרה סוגיית ההחזקה והוסדר פירעון החיוב (גם אם באמצעות אחר, כנטען).

בנסיבות אלה, זכאית התובעת לשיפוי בגין שכר טרחת בא-כוחה. השיעור המזערי לעניין זה נקבע בהוראות תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). הלכה למעשה, נוכח מחדלי הנתבעת משינוי פרטי המחזיק (באופן אשר חזקה שלכל הפחות יש בו כדי לגרום לטרחה מיותרת אצל התובעת עקב אי מילוי החובה לעדכנה על אודות סטאטוס ההחזקה המעודכן), לא מצאתי בבקשה או בתשובה לה טעם מיוחד לתשלום סכום נמוך מהסכום הנקוב בתקנה הנ"ל.

באשר להוצאות המשפט, כהגדרתן בתקנה 511 לתקנות, שעה שהצדדים הסכימו על אופן סיום ההליך והותירו אך את סוגיית ההוצאות להכרעתי, ללא צורך בקיום כל דיון בתובענה, יש בכך כדי לעמוד בהוראות הקבועות בתקנה 6(ב)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, ובנסיבות אלה יש להחזיר את האגרה לתובעת, כך שרק הסכום שאין להשיב כנקוב בתוספת לתקנות אלה ישולם על ידי הנתבעת כהוצאות משפט.

סיכומם של דברים, מששולמה קרן החיוב הנתבע ונותרה לדיון שאלת פסיקת ההוצאות, אני מורה על השבת האגרה ששולמה לידי התובעת בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א. שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,500 ₪ [לעניין זה השוו: תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס – 2000 וכן ראו: תא"ק (ת"א) 19795-09-10 בנק הפועלים נ' לוי (11.2.11 ; מצוי במאגרים המשפטיים)].

ב. הוצאות משפט בשיעור הסכום שבניכוי, כנקוב בתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו על ידי הנתבעת תוך 30 יום וככל שלא ייפרעו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

תואיל המזכירות להמציא לצדדים.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ב, 03 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: