יקר ישעיה נ' נידם

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.7.13 בכפר סבא.

2. לטענת התובעת, בעוד רכבה מנסה להחנות, ונמצא במצב של עמידה במקום, לקראת סיום החניה, לפתע נשמעה חבטה עזה בצידו השמאלי של הרכב, שנפגע ע"י רכב הנתבע שלא שם ליבו לדרך ופגע בחלקו השמאלי של רכב התובעת.

3. לטענת הנתבע, נסע בכביש והבחין ברכב התובעת עומד. הנתבע יצא לעקיפה לאחר שאותת ווידא כי ניתן לעשות זאת בבטחה. לפתע, החל רכב התובעת בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבע.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה ישר ברחוב ואז ביקשה להכנס לחניה. לכן החלה לנסוע לאחור בזוית לתוך החניה ואז נעצרה על מנת להעביר הילוך לנסיעה קדימה וכך לישר רכבה ולסיים את הכניסה לחנייה. התובעת טענה כי כשנסעה לאחור הכביש היה פנוי ולא היו בו רכבים. בשעה שעמדה בעצירה מוחלטת כשהחלק האחורי של רכבה מצוי כבר בחניה, פגע ברכבה לפתע רכב הנתבע שכנראה ניסה לעקוף את רכבה אך מאחר והרחוב צר פגע ברכב. התובעת טענה כי לא הבחינה ברכב הנתבע המתקרב ולראשונה ראתה אותו בעת הפגיעה ברכבה. התובעת טענה כי במידה והנתבע לא היה יוצא לעקיפה, אלא ממתין שתכנס לחנייה, התאונה היתה נמנעת.

5. הנתבע גם הוא חזר על גרסתו וציין נסע בכביש ולפתע הבחין ברכב התובעת המצוי במקביל לרכבים החונים בעצירה מלאה. הנתבע החליט לצאת לעקיפה ובשעה שהיה במקביל לרכב התובעת, החלה זו בנסיעה לאחור, הוא הסיט את רכבו במעט על מנת למנוע את התאונה אך התובעת שפשפה את רכבו מהדלת הקדמית עד לחלק האחורי של הרכב. הנתבע טען כי היה על התובעת להבחין בו בעת נסיעתה לאחור ולהיעצר ואז התאונה היתה נמנעת.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע והיא מהימנה עלי. בנוסף, התובעת עצמה הודתה כי ביקשה להכנס לחניה בנסיעה לאחור וכי היתה בעיצומה של הכניסה לחניה. כמו כן, הנזקים עולים בקנה אחד גם גרסת הנתבע לאופן קרות התאונה, שאחרת במידה והתאונה היתה מתרחשת כגרסת התובעת בשעה שהיא בעצירה מלאה הנזקים היו נגרמים לפגוש רכבו של הנתבע ולא מתחילים מהדלת הקדמית. בנוסף, מתמונות הרכבים לאחר התאונה עולה כי רכב התובעת מצוי בכביש ומכאן שגם אם הוזזו הרכבים לאחר התאונה, במידה וגרסת התובעת היתה נכונה, הרי שהיתה משלימה את הכניסה לחניה ולא יוצאת שוב עם רכבה לכביש.

ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבע לתאונה יש מקום להטיל אחריות לתאונה על שני הצדדים.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע עקיפה של רכבה של התובעת, היה על הנתבע לשים לב ולבצע העקיפה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר יוודא כי התובעת אכן ממשיכה לעמוד במקום ואיננה נוסעת קדימה או לאחור. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. היה על התובעת שנסעה לאחור על מנת להכנס לחניה, מוטלת חובה להביט במראה לאחור ולהבחין ברכבו של הנתבע בנוסע בכביש באותה שעה ויוצא לעקיפה. בשלב זה היה על התובעת לעצור את רכבה ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 2,324 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 14.11.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: