יצחק נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר יוחנן יצחק (להלן: "התובע"), אשר שירת כשוטר במשטרת ישראל עד לסוף חודש דצמבר 2012. בתביעה טען התובע כי הוצאתו מהשירות, היא הפרה של הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1996 ובמסגרתה עתר לביטול ההחלטה ולפיצויים.

1.התובע מר יוחנן יצחק (להלן: "התובע"), התגייס למשטרת ישראל בשנת 1986.

2.בחודש אוגוסט 2012 זומן התובע לראיון במסגרתו נמסרה לו החלטת ראש אגף משאבי אנוש, לפרישתו מהשירות מטעמי בריאות אשר תיכנס לתוקף ביום 1.11.2012.

3.בסמוך לקבלת ההחלטה להוצאתו מהשירות, הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה ובקשה לסעד זמני.

4.בבקשה לסעד זמני ביקש התובע, סעד לשעה לעצירת ההחלטה על פרישתו מהשירות, עד לבירור התביעה העיקרית. בדיון שהתקיים באוקטובר 2012 בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההליך הזמני וההליך העיקרי יאוחדו ותאריך הפרישה של התובע יידחה ל-31.12.2012.

5.בתביעה טען התובע, כי ההחלטה על הוצאתו משירות כביכול בשל מגבלות רפואיות, התקבלה בעקבות תלונה שהגיש בשנת 2011 למחלקה לחקירות שוטרים נגד מי שהיה אז סגן מפקד מרחב שפלה, ניצב משנה סוריא ותלונות נוספות נגד שוטרים אחרים. תלונות בעקבותיהן "התהפכו חייו של התובע ומאז חייו אינם חיים, הוא עד להכפשות, הטרדות ועד כדי התעללות. נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים להצר צעדיו ולהוציאו מהשירות והכלי שנבחר לצורך כך, הינו הליך הור"מ (וועדה רפואית משטרתית, הוספה שלי-ט.מ.), שכן תפקודו של התובע הם ללא דופי וללא תלונות מצד מפקדיו האישיים". סעיף 18 לכתב התביעה.

6.משכך טען התובע, כי ההחלטה על סיום שירותו עומדת בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים"), האוסר על מעביד לפטר עובד בשל תלונה שהגיש נגד עובדים אחר ועתר לבית הדין לסעד של ביטול הליך הפיטורים ולפיצויים בהתאם לסעיף 3 לחוק האמור.

7.בכתב התביעה נטען עוד, כי הוועדה הרפואית האחרונה שהתכנסה בעניינו של התובע בחודש יולי 2012, קבעה כי התובע מוגבל לתפקידים אשר אינם דורשים מאמץ, ומפעילות מבצעית. לטענת התובע מגבלות רפואיות אלה הן מינוריות ומאפשרות את שיבוצו במגוון תפקידים.

על פי האמור בכתב התביעה, על אף ומגבלותיו הרפואיות של התובע מאפשרות את שיבוצו למגוון של תפקידים, לא נעשה ניסיון כנה למצוא לו תפקיד הולם.

8.בנסיבות אלה ועל רקע שנות השירות הארוכות ומצבו האישי הקשה של התובע – כמפורט בכתב התביעה – נטען כי ההחלטה על סיום הקשר עם התובע נגועה בחוסר סבירות קיצונית, בחוסר תום לב והיא איננה מידתית.

9.יאמר מיד כי אין בית הדין הפורום המוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הפיטורים עצמה. לעניין זה נפנה לסעיף 93א' לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א-1971, הקובעת כי:

"תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לעניין ... קביעת שוטר לתפקיד... פיטוריו מן החייל... לא תחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד מעביד לעניין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969".

10.ולפיכך הדיון בפסק דין זה יתמקד בטענות התובע לביטול ההחלטה על הוצאתו משירות בשל היותו חושף שחיתות, טענה שהדיון בה הוא בסמכותו של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 3א' לחוק ההגנה על עובדים, הקובע כי לבית הדין האזורי לעבודה "תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיף 2 (סעיף האוסר על המעביד לפטר עובד בשל תלונה שהגיש, הוספה שלי-ט.מ.)".

11.חוק ההגנה על עובדים בא להגן על עובד חושף השחיתות ובמסגרתו עוגנה זכותו של עובד להגיש תלונה כדין לרשות מוסמכת, מבלי שייפגעו בשל כך מעמדו ותנאי עבודתו. החוק נועד לעודד עובדים לחשוף מעשי שחיתות במקום העבודה, בדרך של הענקת רשת ביטחון לעובד חושף השחיתות, מפני פגיעה בתנאי עבודתו ומעמדו בעבודה בשל היותו חושף שחיתות (ראה: ע"ע 300204/97, מוצפי נ' עיריית אור יהודה).

12.ההכרה בזכותו של העובד להגיש תלונה כדין מבלי שייפגע בשל כך, לא נועדה למנוע בירור ענייני בשאלת תפקודו של העובד והתאמתו לסביבת העבודה. לעניין זה כבר נפסק כי:

"הכלל הוא כי יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק, מפני התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בא במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתות במקום העבודה, אין די בה, שלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן בקבלת החלטה הנדרשת בנסיבות המקרה". פסקה 19 לפסק הדין של כב' הנשיאה ארד, ע"ע 259/06, רפי רותם נ' מדינת ישראל.

13.על רקע זה, הרצון מחד להגן על העובד חושף השחיתות ולעודד עובדים במקום העבודה לחשוף מעשי שחיתות, ומאידך למנוע שימוש בתואר "חושף שחיתות" כמגן מפני פיטורים ושינויים לגיטימיים בהסדרי העבודה, נקבע בסעיף 2 לחוק, כי:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

דהיינו, על מנת ליהנות מההגנה שמעניק החוק לחושף השחיתות, חייבת להתקיים זיקה ממשית בין הגשת התלונה לבין הפגיעה הנטענת בעובד.