יצחק נ' ג'בר

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 13/11/2009, כאשר הוא נסע בכביש 1 לכיוון ירושלים, אירעה תקלה ברכבו שבעקבותיה הוא נעצר בשולי הכביש, צמוד לקיר של התעלה. לטענתו, הוא הדליק את איתות החירום; לאחר כמה שניות, משעמד לצאת מהרכב על מנת להניח משולש אזהרה על הכביש, הוא הסתכל במראה וראה כי רכבו של הנתבע נוסע במהירות לכיוונו עד שפגע ברכבו מאחור בצד שמאל ודחף אותו קדימה; מעוצמת הפגיעה, רכבו של הנתבע הסתובב לרוחב בכביש.

מנגד העיד הנתבע, כי רכב התובע עמד בקצה השוליים, כאשר חצי ממנו היה בתוך הכביש. לדבריו, הוא זיהה את רכב התובע וחשב שהוא נוסע; כשהתקרב אליו, הבין שהוא עומד; הוא ניסה לברוח ממנו, אותת, אולם ראה שרכב עוקף אותו משמאל; הוא ניסה להסיט את רכבו שמאלה על מנת לברוח מרכב התובע, אולם לא הצליח להימנע מפגיעה ברכב התובע והתנגש בו בצד השמאלי האחורי, עם הצד הקדמי הימני של רכבו.

לטענת הנתבע, התובע לא הפעיל וינקר ולא שם משולש אזהרה בכביש.

מהתמונות שהתובע הגיש, עולה בבירור שהוא החנה את רכבו בשולי הכביש לאחר ששבת, אולם נוכח היקף השוליים הצר במקום התאונה, רכבו בלט בחלקו אל תוך נתיב הנסיעה של הנתבע בכביש.

אמנם, נראה שלא יכולה להיות מחלוקת שרכבו של התובע יצר סיכון לא מבוטל על הכביש, משום שבלט אל תוך נתיב נסיעת הרכבים בכביש בדרך בינעירונית. יחד עם זאת, עצירת רכבו של התובע הייתה הכרח שאינו בשליטתו.

התאונה אירעה סמוך לאחר עצירת רכב בשולי הכביש, ולפיכך לא ניתן לומר שהיה עיכוב בפינוי הרכב על ידי התובע.

אשר לאשמתו של הנתבע: כאמור, עמידת רכב התובע בשולי הכביש יצרה סיכון לא מבוטל כלפי הרכבים הנוסעים בכביש. עם זאת, הנתבע העיד כי הוא הבחין ברכב התובע מבעוד מועד והוא חשב שהרכב נוסע. בעניין זה הנתבע התרשל, שכן היה עליו להעריך נכון את הסיכון שנוצר עקב עצירת רכב התובע בשולי הכביש ולנהוג בזהירות המתבקשת, על מנת להימנע ממימוש הסיכון שנוצר.

הנתבע אמנם ניסה לתקן את דרך הילוכו כאשר הבין שרכב התובע עוצר ואינו נוסע, אולם לדבריו, הדבר היה מאוחר והוא לא יכול היה להימנע מפגיעה ברכב התובע.

בנסיבות הענין, בהתחשב בסיכון שנוצר מעצם עצירת רכב התובע בשולי הכביש ובמידת רשלנותו של הנתבע כמתואר, אני סבור שיש להטיל על הנתבע 50% מהאשמה לאירוע התאונה.

אשר לשיעור הנזקים: התובע צירף חוות דעת שמאי שלפיה, עלות תיקון הרכב עומדת על סך של 11,287 ₪; ירידת ערך בסך 2,257 ₪; שכ"ט שמאי סך של 850 ₪. התובע לא פירט אם הרכב תוקן ולא צירף אישור על כך.

מאידך, הנתבע לא צירף חוות דעת נגדית. בנסיבות הענין, אני מאשר את הנזקים הישירים כמפורט בחוות הדעת וכן את שכר טרחת השמאי. אשר לירידת הערך, בהתחשב בסוג הרכב ושנת ייצורו-2001, אני מאשר ירידת ערך בסך של 1,000 ₪ בלבד. סה"כ נזקי התובע 13,137 ₪.

לנוכח הקביעה בעניין שיעור אשמתו של הנתבע, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,568 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"א, 04 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: