יפתח נ' גדות

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן ביום 11.4.10 ואשר במסגרתו חויב המבקש לפצות את המשיב בסך של 37,830 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן בתשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד. עיכוב הביצוע מתבקש לנוכח ערעור אשר הוגש על פסק הדין.

טענות הצדדים

בתמצית, לטענת המבקש מתייחס הערעור להחלטה מיום 16.2.10 במסגרתה נדחו טענות מקדמיות אשר העלה המבקש לסילוק התביעה על הסף, טענות בדבר חוסר סמכות מקומית, העדר עילה ושיהוי. לטענת המבקש בהחלטה זו קופחו זכויותיו החוקתיות.

עוד תוקף המבקש בערעור את פסק הדין ולטענתו נפלו בו שגיאות כאשר התעלם בית המשפט מהראיות אשר צורפו לכתב ההגנה, כאשר התעלם בית המשפט מפסיקה המתייחסת ליחסי עו"ד – לקוח, כאשר סירב בית המשפט לעכב את ההתדיינות וכאשר הוטעה בית המשפט על ידי המשיב בעניין תלונה אשר הוגשה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

לעניין מצבו הכלכלי של המשיב טוען המבקש כי מצבו לא ברור ויש סיכוי סביר שלא ישיב הכספים למבקש אם יתקבל הערעור.

לבקשה צורף תצהיר של אדם בשם חגי גזולי ולא צורף כל תצהיר של המבקש.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב אין הבקשה מקיימת את התנאים אשר נקבעו בפסיקה, סיכויי הערעור קלושים ובכלל ראוי לדחותה על הסף, שכן לא הוגש תצהיר המבקש ואף בתצהיר אשר הוגש אין כל התייחסות לטענות בדבר הנזק אשר עלול להיגרם למבקש באם לא יעוכב הביצוע.

דיון

ככלל, הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964; להלן: "התקנות"). עיכוב הביצוע, לפי תקנה 467 לתקנות, הינו איפה היוצא מן הכלל.

הלכה פסוקה היא עוד מקדמת דנא כי על מבקש עיכוב ביצוע החלטה להראות כי מתקיימים בעניינו במצטבר שני המבחנים הבאים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו; שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שלא יהיה ניתן – או שיקשה באופן ממשי – להשיב מצב לקדמותו באם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין בוצע (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין סה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499). זאת ועוד, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נ"ח (2), 301).

בעניין דנא, לא הובאה כל ראיה לקשיים כלכלים של המשיב. למעשה, אפילו ראשית ראיה שכזו לא הוצגה. התצהיר אשר תומך את הבקשה איננו מתייחס כלל לעניין זה, כך שגם בהתעלם מכך שהתצהיר איננו תצהירו של המבקש, אין לו כל משקל בבחינת מאזן הנוחות או בבחינת טענות בדבר מצבו הכלכלי של המשיב.

גם בבקשה עצמה לא טוען כלל המבקש, ולא כל שכן שאיננו מפרט, מדוע לא ניתן יהיה להשיב לו את הכספים שישלם אם יתקבל הערעור. הטענה הכוללנית לפיה לא יגרם נזק למשיב (!) איננה רלוונטית כלל בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע. לא את הנזק למשיב שומה היה על המבקש לבחון אלא את היכולת לכפות השבת כספים באם יתקבל הערעור וזאת – איננו עושה המבקש.

אף בחינת טענות המבקש בדבר סיכויי הערעור מעוררת קושי. בהחלטתו של כבוד השופט מאור מיום 16.2.10 נדחו טענות המבקש לסילוק התביעה על הסף, כאשר על פניו אכן נראה שהטענות אשר נטענו (השתק ושיהוי) אינן טענות המביאות לסילוק תביעה על הסף בלא בירור עובדתי. בפסק הדין נדחו טענות הגנה של המבקש בעיקר על בסיס החלטת המבקש שלא להציג כל עדות מטעמו ולא להתייצב בעצמו לעדות. המבקש איננו מתייחס כלל למחדל זה בבקשתו ואף ממשיך באותה טקטיקה של הימנעות מהתייצבות ומתן תצהיר שלו עצמו. יחד עם זאת, כאשר ממילא לא עומד המבקש בנטל בעניין מאזן הנוחות, אין צורך להתעמק בסיכויי הערעור.

הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית. המבקש יישא שכר טרחת פרקליטי המשיב בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"ד סיון תש"ע, 27 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: