יפת נ' מלחן

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבעת לתשלום נזק שנגרם לו בתאונת דרכים. התאונה אירעה ביום 24.3.09.

התובע טוען, כי כאשר ניסה להחנות את רכבו בתחנת אוטובוס בתפקידו כנהג הסעות לילדים, הנתבע, אשר חנה בתחילת מפרץ החניה במקום אסור, החל לפתע בנסיעה קדימה ופגע עם הפינה השמאלית-קדמית של מכוניתו בצד ימין של רכב התובע.

הנתבע מאשר כי חנה באותו מפרץ חניה, וכי המדובר היה במקום אסור לחניה. למרות זאת הוא טוען כי התכוון לחנות במקום על מנת ללכת לבית כנסת סמוך. לדבריו, בעודו עומד בעצירה מוחלטת, הגיע התובע מנתיב לשמאלו, ניסה להשתלב לפניו לחניה, לא שמר מרחק ופגע עם צידה הימני של מכוניתו בפינה שמאלית קדמית של רכב הנתבע.

לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל. אני מעדיפה לעניין זה את גרסתו של התובע על פני גירסת הנתבע. טענת הנתבע, לפיה התובע, למרות שהוא נהג הסעות מקצועי, התנגש ברכב חונה העומד על מקומו, אינה מתקבלת על דעתי. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבע חנה במקום אסור, לפני תחנת אוטובוסים, ולפיכך טענתו כי התכוון להשאיר שם את הרכב אף היא אינה מתקבלת על דעתי והגיוני יותר בעיני כי התכוון להמשיך בנסיעה, ועשה כן בלא לבחון היטב את תנאי הכביש מסביבו.

הוכח נזק על פי חוו"ד דעת שמאי בסך של 3,394 ₪ (ללא מע"מ). כמו כן הוכח שכ"ט שמאי בסך של 462 ₪.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,856 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

ניתן היום, י"ג טבת תש"ע, 30 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: