יפרח נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ביום 06.02.14 ע"י קצין משטרה למשך 60 ימים וזאת בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב המבקש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק המאשימה החלטתי לדחות את הבקשה.

על פי חומר הראיות עולה, כי ביום 05.02.14 בשעה 17:25 לערך, נהג המבקש ברכב מסוג מזדה ברחוב פראג לכיוון רחוב שטראוס בירושלים. בהגיעו לצומת, הוא לא ציית לתמרור 301 בכיוון נסיעתו המורה לו להאט ולתת זכות קדימה ולא ציית לחץ המורה לו לפנות ימינה בלבד המסומן על פני הכביש. כתוצאה מכך גרם לתאונת דרכים ע"י חסימת דרכו של אופנוע שהגיע מצד שמאל של כיוון נסיעתו, אשר התנגש בחלקו השמאלי של רכב המבקש. עקב התאונה נגרמו נזקי רכוש ולנהג האופנוע נגרם נזק גוף שבעקבותיו הוא נזקק לטיפול רפואי.

קצין המשטרה הורה כאמור על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 60 ימים מהטעם: "מדובר בנהג שביצע עבירה שנסע נגד כיוון התנועה ולא ציית לחיצי הנסיעה. נוהג משנת 2006 ולחובתו 17 הרשעות. יסוד סביר שיוגש כ"א".

עתה, עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה המנהלית, שכן לטענתו התאונה ארעה שלא באשמתו שכן נהג האופנוע המעורב נסע בנתיב תחבורה ציבורית וביצע עקיפה של אוטובוס בכיוון נסיעתו ועל ידי כך גרם להתנגשות ברכב המבקש.

דיון והכרעה

נקבע בפסיקה כי "השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בענין פסילה מנהלית מלהחזיק רשיון נהיגה היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה, לרבות השאלות: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי, או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?..." (בש"פ 9849/02 בלטנר חיים נ' משטרת ישראל, (פורסם בנבו, 27.11.02)

סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") קובע, כי באם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש, רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 יום.

משכך, עלי לבחון האם היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד המבקש.

ראיות לכאורה

עיינתי בתיק החקירה ולפיו עולה כי המבקש נסע ברחוב פראג ומשהגיע לצומת עם רחוב שטראוס הוא החל בנסיעה ישר במקום שניתן בו לפנות רק ימינה וזאת בניגוד לחץ המסומן על פני הכביש. בהיכנסו לצומת הוא לא נתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע משמאלו וגרם לתאונה. לטענת המבקש הוא התכוון לחצות את הצומת כדי להגיע לחנייה שנמצאת ישר לאחר הצומת.

המבקש טוען כי הוא לא יכול היה למנוע את התאונה זאת מאחר ולא ראה את האופנוע עד לרגע הפגיעה. לטענתו, אוטובוס שנסע משמאלו עצר על מנת לאפשר לו לעבור את הצומת, אולם האופנוע פגע בו בעת עקיפת אותו אוטובוס שנסע בכיוון הנסיעה שלו.

מעדותו של נהג האופנוע עולה כי הוא נסע בנתיב תחבורה ציבורית והחל בעקיפה של האוטובוס שעמד בתחנה. לטענתו, הוא הופתע מהגחת רכבו של המבקש אשר נכנס לצומת מימין לכיוון נסיעתו, וחתך את הצומת בניגוד לחץ המורה לו ימינה בלבד.

המעורב נחקר במשטרה ולא המעיט מחלקו באחריות לתאונה בכך שנסע בנתיב לתחבורה ציבורית.

האחריות שניתן לייחס גם לנהג המעורב, אין בה כשלעצמה כדי להמעיט מאחריותו של המבקש לכאורה לתאונה ולתוצאותיה. משכך, כאשר אנו נמצאים בשלב הראיות לכאורה, ניתן לקבוע כי קיימת סבירות גבוהה שיוגש כתב אישום כנגד המבקש בגין העבירות שלכאורה מיוחסות לו.

למבקש אין בעברו תאונות דרכים, אולם יחד זאת הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2006 ולחובתו 17 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות מסוכנות כגון מהירות, פנייה לא נכונה, נהיגה בזמן פסילה וכדו'.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי החלטת הקצין בדין יסודה ואין להתערב בה.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.