יפרח נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להשפט בגין שני דוחות. האחד, דוח מספר 4500036208 מיום 9.3.08 בגין עבירת מהירות, שבוצעה ברכב מסוג מיצובישי מגנום מ"ר 76-226-17 (להלן "דוח 1") והשני, דוח שמספרו 4500008587 מיום 29.5.07 בגין עבירת מהירות שבוצעה ברכב מסוג איסוזו טנדר מ"ר 31-605-17 (להלן "דוח 2").

טענות בכתב

המבקש הגיש את בקשתו ביום 29.7.09. לטענתו, העבירות מושא הדוחות הנ"ל לא בוצעו על ידו, אלא על ידי מר בשיר שיבלי (דוח 1) ומר אריה הרשקוביץ' (דוח 2). למיטב ידיעתו של המבקש הדוחות טופלו על ידי מבצעי העבירות. רק עם קבלת הודעה ממשרד הרישוי על פסילת רישיונו, בדק ומצא כי הדוחות הנ"ל לא הוסבו על שם מבצעי העבירות.

המבקש תמך את טיעוניו בתצהיר ואף צרף תצהירים של מר שיבלי ומר הרשקוביץ'.

בבקשתו ציין המבקש כי העבירה מושא דוח 1 בוצעה על ידי מי שהיה ביום ביצועה עובדו של המבקש, מר שיבלי. המבקש צרף לבקשה את תצהירו של מר שיבלי, ושלושה תלושי משכורת התומכים בטיעון כי מר שיבלי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה בשל היותו עובדו של המבקש בעת ההיא.

ביום 16.10.09 הגישה המשיבה את תגובתה. התביעה התנגדה לבקשה משום שלטענתה הדוחות נשלחו בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש והמבקש "לא דרש" דברי דואר אלו. התביעה צרפה אישורי מסירה התומכים בטיעוניה.

דיון בע"פ

ביום 11.6.12 התקיים דיון בבקשה, שבו נחקרו המצהירים והמבקש.

בחקירתו לפניי אישר מר שיבלי את תצהירו, לפיו הוא אחראי לעבירה מושא דוח 1, והמשיבה בחרה שלא לחקרו.

מר הרשקוביץ אישר את תצהירו לפיו הוא אחראי לעבירה מושא תיק 2, ובחקירתו הנגדית אף הסביר כי רכש את הרכב מחברו, המבקש, ללא ביצועה של העברת בעלות למשך מספר חודשים ורק מספר חודשים אחר כך, עת מכר את הרכב, התבצעה העברת בעלות בין המבקש לבין הקונה. עוד הוסיף מר הרשקוביץ כי לאחר שהמבקש פנה אליו, ומשום שהראשון הינו מתנדב במשטרה, הוא פנה לחוקר בשם יוסי גואטה, שרשם את תצהירו מפיו וסמך עליו שיטפל בהסבת הדוח. העד התקשה לנקוב במועדים מדויקים עקב חלוף הזמן.

אחרון נחקר המבקש, שאישר את אמיתות תצהירו ובאמצעותו הוגשו ערעור על דוח 2 מיום 9.3.08 מתחנת המשטרה בעפולה, לפיו ביקש את כבר אז את הסבת הדוח על שמו של מר הרשקוביץ' (נ/1) ותדפיס ניקוד מטעם משרד הרישוי, המתייחס לדוחות 1 ו – 2 (נ/2).

סיכומי הצדדים

ב"כ המבקש בקש להעתר לבקשתו ולהסב הדוחות על שם מבצעי העבירות, נוכח תצהיריהם של האחרונים ועדויותיהם. כבר בשנת 2008 ניגש המבקש למשטרה ובקש להסב את הדוחות, וזאת עוד בטרם נפסל רשיונו על ידי משרד הרישוי.

בסיכומיה, סקרה ב"כ המאשימה את השתלשלות העניינים, טענה כי המבקש לא עמד במועדים הנקובים בחוק ביחס להגשת בקשה להשפט, אלא פעל לאחר שיהוי רב. מכל מקום, ומששולם הקנס, הרי שבעת הגשת הבקשה, המבקש היה כבר בחזקת מי שהודה, הורשע ונגזר דינו, באופן חלוט. היוצאים מן הכלל פורשו בפסיקה על דרך הצמצום.

דיון והכרעה

הבקשה שלפניי הוגשה באיחור ניכר וללא הסבר סביר לשיהוי.

העבירה, מושא דוח 1 בוצעה ביום 9.3.08, והעבירה מושא דוח 2 בוצעה ביום 29.5.07. אין מחלוקת כי המבקש ידע על קיומם של הדוחות בזמן אמת.

בנוסף, ביחס לכל אחד משני הדוחות נשלחו למבקש לכתובתו הרשומה שתי הודעות בדואר רשום, השניה שבהן הנוגעת לדוח 1 הוחזרה ביום 21.4.08, מהסיבה "לא נדרש", וההודעה השנייה המתייחסת לדוח 2 הוחזרה בתאריך 16.7.07.

עפ"י סיכומי המאשימה, אף נשלחו הודעות ביחס לכפל קנס, אך לא צורפו אסמכתאות בקשר לכך.