יפוי כוח להעברת חלק הבעל בדירה על שם האשה

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי באריאל מיום י"ח אייר תשע"ג (28.4.2013) בתיק 465358/3.

הוויכוח בין הצדדים נסוב על דירתם הרשומה על שם שניהם בחלקים שווים. האשה טענה כי הבעל לפני עשרים שנה - כשנה לאחר רכישתה - חתם על מסמכים להעברת הדירה כולה על שמה כולל חוזה וייפוי-כוח בלתי חוזר, ועל אף שלא נעשה רישום בטאבו הרי שהחוזה בתוקף. מה עוד שחתימת המסמכים נעשתה בגלל שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות, והוריה נאלצו לשאת בתשלומים, ועל כן עמדו על כך שהדירה תירשם על שמה.

מאידך גיסא טען הבעל כי חתם על המסמכים בגלל שהיה רדוף בנושים וחשש מהם וחתם על המסמכים ללא כוונה להקנות לה את חלקו. כמו כן טען שרוב הדירה נקנתה במשכנתא ואף הוא השקיע 15,000 דולר.

בית הדין האזורי היטיב להציג את עמדות הצדדים והאריך להראות ששתי הגרסאות לוקות בחסר.

בית הדין האזורי האריך לנתח את הפן ההלכתי בנידון שלפנינו ואין אנו זקוקים להיכנס לכך.

בית הדין בהחלטתו ציין את העובדה כי הבעל המשיך לגור עם האשה בדירה זו 17 שנה גם אחר החתימה על המסמכים.

בית הדין האזורי כתב כדבר פשוט שהבעלות על הדירה שייכת לשניהם על פי הרישום, אלא שהאריך בשאלה, האם גם כיום תקפה התחייבות הבעל להעברת חלקו של הבעל בדירה על שם האשה, והגיעו למסקנה שבנידון שלפנינו לא ניתן להוציא מיד המוחזק, ומאחר שהדירה רשומה על שם שניהם, הרי שניהם בעלים, ולא ניתן להוציא מיד המוחזק על פי אומדנא בעלמא ללא ראיות קבילות.

הצדדים חזרו והעלו בפנינו כל אחד את טיעוניו ועמדתו.

בתקנות הדיון תקנה קל"ה נכתב:

אין לערער אלא על יסוד הנימוקים כדלקמן:

א.       טעות בהלכה.

ב.       טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות.

ג.       פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון.

בנידון שלפנינו לא עלתה טענה של טעות בהלכה, דהיינו המערערת לא תקפה את הנימוקים ההלכתיים של ההחלטה.

אין טעות בקביעת העובדות, ואין מקום לטענה של טעות בשיקול הדעת, מאחר שההחלטה מבוססת על נימוקים הלכתיים, והנימוקים מוצקים.

בית הדין האזורי ניהל את התיק הזה ביסודיות ולא עלתה טענה של פגם בניהול הדיון.

משכך, ערעור זה נדחה.

בשולי פסק הדין, להלן הערת הדיין הרב נחום גורטלר.

 בפסק הדין של בית הדין האזורי נאמר: