יפוי כוח להעברת חלק הבעל בדירה על שם האשה

לפנינו תביעה בעניין הדירה ב[...].

הצדדים הם בני זוג שנישאו כדמו"י בשנת 86 והתגרשו ב2010.

לצדדים דירה ב[...] הרשומה ע"ש שניהם. הדירה נרכשה בשנת 92 בסכום של 240,000 ש"ח החוזה נרשם ע"ש שני הצדדים,

לפני קרוב לעשרים שנה ב15/7/93 חתם הבעל על מסמכים, לרבות ייפויכוח להעברת חלקו בדירה לטובת האשה ללא תמורה. שולם אף שכ"ט לעו"ד [ח' ד'] אשר נתמנה ע"י הבעל להעביר את הדירה ברשויות המוסמכות, העו"ד לא סיים את ההעברה ורק הוציא פטור ממסים על ההעברה.

הבעל מבקש לבצע חלוקה שווה; האשה טוענת כולה שלי.

אין לפנינו העתק של ייפויהכוח או של החוזה, עו"ד [ח' ד'] טוען כי "אינו זוכר" ואין בידו מסמכים.

הצדדים חלוקים ביניהם מה היא הסיבה שהבעל הסכים להעביר חלקו לידי האשה.

גרסת הבעל: הבעל באותה תקופה היה בעל חוב שקוע בחובות, והמטרה הייתה למנוע מנושיו לשים ידם על חלקו בדירה.

גרסת האשה: הוריה הלוו לבעלה סכום השווה למחצית הדירה, והבעל לא עמד בהתחייבותו להחזרתו, לכן הוסכם שיעביר את חלקו לידי האשה.

שתי הגרסאות לוקות בחסר:

לטענת הבעל סיבת הפניה לעו"ד לשם העברת זכויותיו בבית, הייתה משום שהיו לו נושים. אלא שאם אכן כך היה, מדוע בסופו של דבר הנושים לא הניחו את ידם על הדירה, והרי הדירה לא הועברה בפועל; הפתרון של העברת דירה כדי למנוע גבייה ע"י נושים אינו נראה בטוח, בעלי החוב הרי היו יכולים לטעון כי ההעברה היא פיקטיבית; מה גם שכיום תובעים בני זוג על חובות של בן הזוג האחר.

הבעל צירף תצהיר מידיד המשפחה באותם הימים מר [ל' פ'] אשר תומך בגרסתו, על פיה הבעל ביקש להעביר את חלקו בדירה לאשה בגלל הנושים, אלא שחזר בו לאחר שהצליחו הצדדים להגיע להסדרים על החובות.

גרסת האשה אף היא לוקה בחסר: האשה הציגה שטר התחייבות של הבעל ושלה להוריה ולאחיה מתאריך 20/5/92 ע"ס 30,000 ש"ח. כמו כן הציגה בפנינו שיקים ששולמו לקבלן שממנו נרכשה הדירה ע"ס כ68,000 ש"ח - ולא 92,775 כפי שנטען על ידה. לא ברור מהמסמכים האם 68,000 כוללים את ה30,000 ש"ח או בנוסף להם, כטענת האשה.

אמנם טענת הבעל כי ההלוואה נהפכה בשלב כלשהו למענק אינה טענה הלכתית, והכלל הוא כי הטוען טענת מחילה אינו נאמן ועליו נטל ההוכחה כי "מחילה טענה גרועה היא" (רמ"א שו"ע ע, א) ורק נאמן כשיש בידו מיגו (ש"ך עה ס"ק כב). יש לציין שהלוואה של ההורים הייתה נגד שלושה: הבעל האשה והבן הקטין (שוודאי אינו בגדר לווה), אלא שבשטר ההלוואה נכתב שכל אחד מהלווים מתחייב בתשלום כל החוב בשלימות.

בנוסף טען הבעל כי מאחר שבהסכם ההלוואה צורף גם הבן שהיה קטין, הרי שלהסכם היה נדרש אישור של בית המשפט ושל האפוטרופוס הכללי. ומשאלה לא התבקשו ולא התקבלו, הרי שהסכם נותר ללא כל תוקף.

עוד יש לציין כי בני הזוג ניהלו חשבונות נפרדים בזמן נישואיהם.

עוד יש להדגיש כי שני בני הזוג לא פעלו בעניין הדירה: אין בפנינו אסמכתא כלשהי לכך שהבעל הורה לעורך הדין להפסיק את פעולת העברת הדירה. האשה, על פני הדברים, הזניחה את ההעברה.

אמנם היא טוענת כי בניגוד לבעל היא לא הזניחה את העניין: היא פנתה מדי זמן לעוה"ד בדרישה שיבצע את הרישום. אולם נראה כי טענתה זו יש בה כדי להחליש את עמדתה. שהרי חזקה על עו"ד שיבצע את עבודתו, ואם הוא לא עשה כן, ניתן להסיק אחת משתי אפשרויות: או שניתנה לו הוראה מאת הצדדים שלא לבצע אותה, או שאולי מלכתחילה סוכם אתו שלא להעביר את הזכויות, רק לבצע 'מראית עין' של העברה, בתקווה שזו תספיק כדי להרחיק את הנושים מחלק הבעל בדירה.

כיום האשה תבעה את עו"ד [ד'] בלשכת עורכי הדין, שם היא פתחה בהליכי משמעת כנגדו. יש לציין כי תביעת זו של האשה נגד עו"ד [ד'] הוגשה כעבור כשנה לאחר שעו"ד [ד'] הגיש הוא תלונה בלשכת עורכי הדין נגד [...] בשל התנהגות לא הולמת כלפיו.