יפה שמיע נ' הפניקס הישראלי גבעתיים ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת 3 לחיוב התובעת והנתבעת 1 בהוצאותיה עם דחיית התובענה כנגדה (ר' ישיבת ביהמ"ש מיום 6/9/10) .

2.פתח דבר התנצלותי על העיכוב החריג במתן ההחלטה .

3.ב"כ הצדדים התייחסו בכתב לבקשת הנת' 3 ואף הוגשו תגובות .

4. הלכה היא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 10, 2009 745).

בע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 נפסק, כי

"כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין".

5. לגבי חזרה מן ההליך המשפטי ביוזמת התובע עצמו, נפסק בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' ( 24/1/08ׂ)בין היתר כי :

"...בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)."

6.בעיניינו אנו נראה לכאורה, כי היה ממש בטענת ההתיישנות שהועלתה ע"י נת' 3 וזאת במנותק מהכרת נת'1 בכיסוי הביטוחי וזה מעיקרו הטעם שעמד בבסיס בקשת דחיית התובענה כנגד נת' 3 .

7.אשר על כן ובהנתן האמור, לא מצאתי לעת הזו לחייב אף את נת' 1 בהוצאות נת' 3 וענין זה יבחן פעם נוספת (במישור היחסים תובעת-נת'1 ) במהלך ניהול התיק בהמשך .

8.לאור האמור מצאתי לחייב התובעת לשלם לנתבעת 3 בגין שכ"ט עו"ד סך של 2000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: