יפה נ' בן אריי

החלטה

1.לפניי בקשה, שהוגשה ביום, 30.8.11, להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין בעכו (כבוד המפקחת עידית וינברגר), מיום 18.1.11, בתיק מס' 2/10, לפיו חוייבו המבקשים 2-3 להרוס מחסן ופרגולה שנבנו על ידם ברכוש המשותף של הבית המשותף ברח' הנרייטה סולד 6 בעכו (להלן: "פסק הדין").

המבקשת מס' 1 (להלן: "אסתר"), לא היתה צד להליכים והיא טוענת, כי לא הוגש על ידה, עד כה, ערעור על פסק הדין מאחר שכלל לא קיבלה עותק ממנו. לטענתה, אין היא זקוקה להארכת מועד שכן, בהעדר המצאת פסק הדין לידיה, למרות שהיא דיירת בבית המשותף, טרם החל, לגביה, מנין התקופה להגשת הערעור.

2.לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים 2 ו- 3 (להלן: "דהן"), למפקחת, בקשה להגשת ראיה חדשה. הבקשה נדחתה ע"י המפקחת, ובדין נדחתה, לאור כך שפסק הדין כבר ניתן. בקשת רשות ערעור על החלטה זו של המפקחת, שהוגשה לבימ"ש זה, נדחתה ביום 15.5.11, (ע"י כבוד השופט י. כהן) בנימוק שהיה על המבקשים להגיש ערעור על פסק הדין כולו.

3.בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי דהן לא הציגו היתר בניה למחסן ולפרגולה. קביעה זו נעשתה בהסתמך על גרמושקה שהוגשה ע"י דהן, בה התבקשה הרחבת הדירה בקומה א' ולא הקמת מחסן ופרגולה (אשר היו מסומנים בגרמושקה כ"מצב קיים").

הראייה החדשה שהמבקשים ביקשו להגיש, הינו היתר בניה קודם, מיום 30.9.87, לפיו הותרה לדהן בניית "מחסן וסככה". דהן טוענים, שהם פעלו כל העת להשגת ההיתר, אולם רק לאחר מתן פסק הדין הודיעו להם במועצה, שההיתר נמצא. לאור כך טוענים המבקשים לסיכויים טובים לזכות בערעור, תוך שהם מצביעים על פגמים נוספים שנפלו, לדעתם בפסק הדין.

המבקשים טוענים, כי הראיה החדשה והטעויות בפסק הדין, כמו גם טעותה של באת כוחם, אשר סברה כי הדרך להשיג על פסק הדין היא באמצעות ערעור על ההחלטה ושלא הגישה בקשה להגיש ראיה נוספת בערעור, מהווים "טעם מיוחד", כנדרש, להארכת המועד.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה.

בתגובתם מציינים המשיבים, כי לאחר שדהן לא קיימו את פסק הדין, הגישו המשיבים, ביום 5.6.11, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט וכן פתחו, ביום 5.7.11, תיק הוצל"פ ובו עתרו למתן צו לעשיית מעשה, בהתבסס, בין השאר, על כך שמדובר בפסק דין חלוט וכי על כך הסתמכו .

עוד טוענים הם, כי המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד וכי גם סיכויי הערעור אינם מצדיקים היענות לבקשה.

דיון ומסקנות :

5.המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן ע"י המפקחת על רישום מקרקעין, הינו 45 ימים מהיום שבו הומצאה ההחלטה למערער. כך - על פי סעיף 77 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") בצירוף תקנה 76 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969 (להלן: "תקנות המקרקעין").

סעיף 71 לתקנות המקרקעין מחיל את תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 (להלן: "תקסד"א"), בשינויים המחוייבים, על סדרי הדין בהליך לפי חוק המקרקעין ותקנות המקרקעין (ככל שאין בהם הוראה אחרת).

משכך, ומאחר שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, הרי על פי תקנה 528 לתקסד"א, יש צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת המועד.

6.על הטעם המיוחד להתייחס לסיבה בגינה לא הוגש הערעור במועד. הלכה היא, כי "טעם מיוחד", הינו, דרך כלל, טעם חיצוני, שאינו נעוץ בהתנהלות המבקש או בא כוחו. "הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ'טעם מיוחד' להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)) [...] לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת" ראו, למשל, ע"א 2400/11 - יוסף מויאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ . (לא פורסם, 16.6.2011)

על בית המשפט, ליתן דעתו גם לסיכויי ההליך. ככל שסיכוייו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה ליתן אורכה. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין שכנגד ובין האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובוודאות משפטית.

ראו דברים שנאמרו, בענין זה, ע"י כבוד השופט ס' ג'ובראן, בבש"א 2399/11 - באסם עיסא זנגריה נ' עלי שחאדה זנגריה . (טרם פורסם, 30.3.2011):

"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק".

7.ובענייננו –

נציין, תחילה, כי צירופה של אסתר לבקשה, בהיותה דיירת בבית המשותף, כ"אמצעי" להארכת המועד הינו מלאכותי, אינו נכון משפטית, נדון לדחייה ובוודאי אינו יכול להוות טעם כלשהו להארכת המועד. מאחר שאסתר לא היתה צד להליך שהתנהל בפני המפקחת, אין היא יכולה להיות צד לערעור זה ויש למחקה ממנו. הטענה לפיה טרם עבר המועד להגשת ערעור ע"י אסתר, מאחר שפסק הדין לא הומצא לה, משוללת יסוד וטוב היה לוּ היו המבקשים נמנעים מלצרפה ונמנעים מהבאת טענה שכזו בפני בית המשפט.