יעש ב.ד. בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא, בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין ומאחר שלטענת הנתבעת, נשללה מהתובעת האפשרות לפצל את סעדיה.

לאחר עיון בבקשת הנתבעת, בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעת, נראה כי המחלוקת היא בעיקרה עובדתית. לפיכך אני סבורה כי בטרם תינתן החלטה, ייחקרו המצהירים על תצהיריהם, אולם חקירתם תתמקד בשאלה אחת, כפי שיובהר להלן.

2.התובעת הגישה תביעת לפינוי של עמוד תקשורת בת"א 6384/07 בבית משפט זה, אשר התקבלה בפסק-דינה של כבוד השופטת מ' פריבס-ליפשיץ מיום 18.8.2010 (להלן – פסק הדין).

במסגרת פסק הדין, גם נעתר בית המשפט לבקשת התובעת, והתיר לה לפצל את סעדיה, בכפוף לכך שתוכל לתובע את הנזקים כפי שפורטו בסעיף 17 בפסק הדין.

בסופו של פסק הדין, ישנם שלושה סעיפים אופרטיביים, שהם: סעיף 18, שלפיו רשאית התובעת לפצל את סעדיה, בכפוף לאמור בסעיף 17; סעיף 19, המורה לתובעת לסלק את עמוד התקשורת; סעיף 20, המחייב את הנתבעת בתשלום שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט.

3.הנתבעת ערערה על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 46770-10-10), ובדיון שהתקיים ביום 23.12.2010 (בפני כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ וכבוד השופטים י' מרזל וא' רומנוב), הגיעו הצדדים להסכמה "לאור הערות בית המשפט", אשר אושרה בפסק-דין.

על-פי הסכמה זו "הקביעות המשפטיות שבפסק דין של בית המשפט קמא – יבוטלו, וכי תיוותר רק התוצאה האופרטיבית של פסק הדין, כפי שהיא מופיעה בסעיפים 19 ו-20 לפסק הדין".

לאור תוכנה של הסכמה זו, לא יכולה להיות מחלוקת שהוראת סעיף 18 בפסק הדין בוטלה, ומכאן שבוטלה ההוראה המתירה לתובעת לפצל את סעדיה.

4.בעניין זה טוענת התובעת, כי מלכתחילה לא הייתה צריכה לבקש לפצל את סעדיה, מאחר שאין הכרח לבקש היתר לפיצול סעדים במקום שהתביעה הראשונה היא תביעה לפינוי ואילו התביעה השנייה עניינה פיצוי בגין נזק. לטענתה, הבקשה לפיצול סעדים נעשתה מטעמי זהירות בלבד, ולפיכך לכאורה, אין משמעות למתן ההיתר לפיצול סעדים, וממילא גם אין משמעות לכך שבמסגרת ההסכמה שאושרה בבית המשפט המחוזי, לא נקבע שגם ההוראה המתירה את פיצול הסעדים תישאר על כנה.

מנגד טוענת הנתבעת, שהסכמתה בבית המשפט המחוזי הותנתה בכך שפסק הדין שיינתן בערעור, ואשר יאשר את ההסכמה, יביא לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעת נגדה, באופן שלא יאפשר לתובעת להגיש תביעה נוספת לפיצוי כספי. לטענתה, משביקשה התובעת לפצל את סעדיה והדבר אושר לה, אך בוטל בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בהסכמת הצדדים, אין התובעת יכולה עוד להוסיף ולתבוע סעד כספי מכוחו של אותו היתר שכאמור, בוטל. במילים אחרות, טענת הנתבעת היא שבאופן מכוון לא נקבע שגם סעיף 18 בפסק הדין, המתיר פיצול סעדים, יישאר בעינו, וזאת כדי לבטא את הסכמת הצדדים לכך שהנתבעת לא תוכל עוד לשוב ולתבוע מהנתבעת סעד כספי.

5.נמצא אפוא, שהצדדים חלוקים בשאלה עובדתית אחת, אשר אילו הייתה מוצאת את ביטוייה בפרוטוקול הדיון בערעור, היה הדבר מייתר את ההתדיינות הנדונה.

שאלה זו היא, אם הסכמת הצדדים בבית המשפט המחוזי, כללה גם הסכמה לכך שעצם ההסכמה האמורה תביא לסיום כל המחלוקות שבין הצדדים בעניין עמוד התקשורת נושא התביעות, אם לאו.

אם ייקבע שהייתה הסכמה כאמור, כי אז אמנם דינה של התביעה להידחות על הסף. מנגד, אם ייקבע שלא הייתה הסכמה כאמור, כי אז יהיה על הנתבעת להגיש כתב הגנה.

6.המצהירים ייחקרו על תצהיריהם ביום 31.5.2012 בשעה 9:30 (הדיון נקבע לשעה בלבד).

חקירת כל מצהיר תוגבל לעשרים דקות, ולאחר מכן יסכם כל צד במשך עשר דקות.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: