יעקובי ואח' נ' אלדור ואח'

פסק דין

בפני תביעה של שוכרי נכס נגד בעליו, שנסובה אודות תשלום בו נשאו בגין נזילת מים בנכס.

לטענת התובעים, הם שילמו 1,555.72 ₪ שלא היה אמורים לשלם (התשלום היה גבוה יותר, אך חלקו הוחזר להם לבסוף על ידי העיריה).

לדבריהם, פנו לנתבע וביקשו החזר, לשווא. התובעים אף עותרים לחייב את הנתבע בעגמת נפש והוצאות.

לדברי התובעים אירעה דליפה סמויה בקו המים לפני חלוקת הקו לדירות, והדבר תוקן לבסוף על ידי ועד הבית (סעיף 3 לכתב התביעה).

לדברי הנתבע, בהתאם לחוזה השכירות, ובהתאם לדין, באחריות השוכרים לדאוג לאחזקה תקינה של רשת המים הפרטית והמשותפת וכן לשאת בתשלומים השונים כולל עבור מים.

עיינתי בחוזה השכירות.

סעיף 5 (א) לחוזה קובע כי השוכרים מתחייבים לדאוג למושכר ואביזריו כולל אינסטלציה חשמלית וסניטרית – במצב טוב ושלם, ראוי לשימוש. באותו סעיף גם התחייבו השוכרים לתקן נזק וקלקול שיקרו במושכר ומתקניו כאמור.

סעיף 5(ב) לחוזה קובע כי "המשכיר מתחייב לתקן על חשבונו את כל הנזקים והקלקולים אשר נגרמו או יגרמו למבנה הדירה באשמתו או בגלל ליקויים במבנה שלא באשמת השוכרים".

קריאת שני הסעיפים כאמור בצוותא חדא מגלה כי כוונת הצדדים ברורה – השוכרים ישלמו את החשבונות השוטפים ולא יפגעו במושכר ומתקניו.

הבעלים, הנתבע, חייב לתחזק את המושכר ומתקניו. אין להטיל על השוכרים את האחריות לתחזוקה, כטענת הנתבע. טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בחוזה וכן לא מתיישבת עם שורת ההגיון.

בהקשר זה יש להפנות לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו יש לבחון את כוונת הצדדים על פי הכתוב אף גם לפי נסיבות הענין בכללותן. כך עשיתי – וזו מסקנתי.

מעבר לכך, לא הוכח כי הנתבעים אשמים בנזילה או גרמו בהתנהלותם להעצמת הנזק.

סיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבע ישלם לתובעים ביחד ולחוד את התשלום בו נשוא בגין הנזילה בסך 1,555.72 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום לעיריה ועד ליום התשלום בפועל.

אשר לטענה לגבי נשיאה בתיקונים נוספים, הרי שזו נטענה בעלמא וללא אסמכתאות ולפיכך איני מקבלה.

כמו כן אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעים, לכל אחד מהם, הוצאות משפט בסך 250 ₪.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין צדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.