יעקובוביץ נ' גונן

החלטה

הבקשה :

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע (להלן: "הבקשה") על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה, כבוד הרשמת הבכירה ספרא ברנע, אשר ניתן ביום 7/5/13 (להלן: "פסק הדין קמא").

הבקשה הוגשה ביום 23/5/13, אחר שביום 21/5/13 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה בהחלטת כבוד הרשמת הבכירה ספרא ברנע ביום 22/5/13, בה נקבע כי ככל שברצון המבקש להשיג על קביעות פסק הדין, עליו לעשות כן בדרך של הגשת בר"ע.

בבקשה לא מפורטות סיבות כלשהן אשר בעטין נבצר מהמבקש להגיש את הבר"ע במועד וכל שנטען הוא, שהמבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין, כאמור לעיל. בבקשה אף לא פורטו נימוקי הערעור והמבקש מפנה במסגרתה לטענותיו כפי שפורטו בבקשה לביטול פסק דין.

המשיב מתנגד לבקשה, כמפורט בתגובתו, בה נטען, בין היתר, כי המבקש נוקט בהליך סרק וכי טענותיו הינן שקריות. המשיב סומך ידיו על אשר שנקבע בפסק הדין קמא.

דיון :

בהליך האזרחי נקבעו מועדים קצובים להגשת ערעור, בין היתר, על מנת שבעל הדין שכנגד יידע, כי בחלוף המועד שנקבע להגשת הערעור - ומשלא הוגש - הוא לא יוטרד עוד באותו עניין.

ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) אשר זו לשונה:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך.

בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.

ומן הכלל אל הפרט :

לאחר ששקלתי את הבקשה, אינני מוצאת עילה למתן ארכה.

לרשות המבקש עמד פרק הזמן שנקבע בתקנות, קרי – 15 ימים, לשם הגשת הבר"ע. אינני מקבלת את טענת המבקש המבקשת להיתלות בכך שהגיש בקשה לביטול פסק דין לבית משפט קמא, שכן אף אותה הגיש המבקש רק ביום 21/5/13 בעוד שפסק הדין ניתן ביום 7/5/13.

זאת ועוד – הגשת בקשה לביטול פסק דין, שניתן לאחר שמיעת טענות, איננה מאריכה את המועד להגשת ערעור. המבקש לא פירט טעם אחר כלשהו אשר בשלו לא יכול היה הוא להגיש את הבר"ע במועד ואומנם, נתתי את הדעת לכך שהבקשה הוגשה בחלוף יום אחד מהמועד בו היה רשאי המבקש להגיש בר"ע בהתאם לתקנות, אך אף לאיחור לפרק זמן זה דרוש צידוק מספיק.

זאת ועוד- המבקש לא פירט מהם השגותיו כנגד פסק הדין, אך עליהן למדתי מעיון בבקשה לביטול פסק דין ואומר, בזהירות המתבקשת, כי לא מצאתי בהן ממש.

סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד הינם שיקול מרכזי וככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו ולהיפך. מכל מקום, התערבות ערכאת הערעור בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של תביעות קטנות נעשית במשורה, וגם בכך יש להשליך על סיכוייו הלכאוריים של ההליך.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות.