יעקובוב נ' קנדלר

החלטה

בקשת רשות להתגונן.

בין הצדדים נחתם זיכרון דברים על פי מוכר המבקש למשיב את זכויותיו בדירה ברחוב בן צבי ברמלה (להלן: הדירה). במבוא לזיכרון הדברים אף הצהיר המבקש כי הינו הבעלים הרשום והחוקי של הדירה ובעל זכות החזקה הבלעדית בה.

על פי הנטען בכתב התביעה היו אמורים הצדדים לחתום על חוזה פורמאלי אך המבקש חזר בו מהסכמתו ומכאן התביעה במסגרתה עתר המשיב לחייב את המבקש בתשלום פיצוי מוסכם שנקבע בזיכרון ודברים וכן בהשבת מקדמה בסך 5000 ₪ ששולמה למבקש במעמד חתימת זיכרון הדברים.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת (שנדחתה). בבקשת הרשות להתגונן נטענו מספר טענות עיקריות:

המבקש כלל אינו בעל הזכויות בדירה אלא דודו ודודתו הם בעלי הזכויות בדירה. לטענתו, הוא הציג את הדברים כך גם בפני המשיב וטען כי רק דודו ודודתו יכולים לנהל מו"מ למכירת הזכויות בדירה.

המשיב והמתווך לחצו על המבקש לחתום על זיכרון הדברים וטענו בפניו כי אין למסמך ולחתימה עליו כל משמעות ובשל כך הסכים המבקש לחתום על זיכרון הדברים.

המבקש טוען כי בערב החתימה לא היו ברשותו משקפיו כך לא היה יכול לקרוא בעיון את זיכרון הדברים והוא סמך על כך שההסכמות לפיהן לא יהיה תוקף מחייב לזיכרון הדברים – תכובדנה.

טענת זיוף. המבקש טוען כי בעת שחתם על זיכרון הדברים לא היה נקוב כל סכום בסעיף הפיצוי המוסכם וזה הוסף לאחר חתימת המבקש (עליה אין חולק). המבקש רואה גם בהיעדרו של סכום פיצוי מוסכם הנקוב ראיה להיות זיכרון הדברים "הצהרת כוונות" גרידא ולא מסמך מחייב.

דיון

אין ספק כי המבקש זכאי להתגונן בטענה כי סכום הפיצוי המוסכם הוסף לאחר חתימתו. ב"כ המשיב אינו חולק על כך ובהגינותו הסכים כבר במסגרת סיכומיו ליתן למבקש רשות להתגונן בנקודה זו.

הטענה כי המבקש אינו בעל הזכויות בדירה ולא היה יכול להקנות זכויות בה לא נסתרה אולם לא הובהר איזו טענה הגנה משפטית מסתתרת מאחורי טענה זו .

הטענה כי במועד החתימה לא היו ברשות המבקש משקפיו ועל כן לא היה יכול לעיין כיאות במסמך ולרדת לחקרו אינה יכולה להתקבל. גם לדברי המבקש הוא לא הוטעה בנוגע לתוכן המסמך אלא בנוגע לתוקפו. סוגיית תוקפו של המסמך, במובחן מתוכנו, היו יכולים להתברר על ידי המבקש כיאות גם ללא הסתייעות במשקפיו ועל כן אין בטענה זו כדי להועיל למבקש.

מעבר לנדרש אציין כי גרסתו הבסיסית של המבקש בהליך זה נגועה, לטעמי, בתמיהות שנותרו ללא מענה. ראשית, לא ברור מדוע הציג עצמו המבקש בזיכרון הדברים כבעל הזכויות בדירה שעה שאיננו כזה, לטענתו (אדגיש, כי בהליך זה נמנעתי, מחמת היעדר טיעון מצד הצדדים, לחוות דעה ביחס למשמעויותיה המשפטיות של הצגתו של המבקש כבעל הדירה בפני המשיב שעה שאיננו כזה והשלכותיה של הצגה מוטעית כזו על זכויות הצדדים, לרבות זכות המשיב לפיצויים). שנית, לא ברור כיצד טוען המבקש כי הציג עצמו בפני המבקש בעל פה כמי שפועל בשם דודו ודודתו שעה שבכתב צוין כי הינו בעל הזכויות בדירה. שלישית, אם נניח לצורך הדיון המבקש אינו בעל הזכויות בדירה – מדוע ביקש המשיב להתקשר עמו בזיכרון דברים הגם שאין בכוחו להקנות על זכות בדירה ולא עוד אלא שלחץ עליו, לטענתו, להתקשר בזיכרון הדברים (בנימוק שאין תוקף מחייב למסמך זה)?

סוף דבר: ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענות המפורטות לעיל. תצהיר המבקש ישמש כתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאימות. הוצאות הליך זה יקבעו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"א, 10 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: