יעקובוב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 31.5.12 ע"י השופטת כרמית פאר גינת, בתיק פ"מ 7832-05-12.

בית משפט קמא דחה את בקשת העורר לביטול צו פסילה מנהלית למשך 30 יום.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

העורר נתפס ביום 23.5.12 בשעה 08:25 כשהוא נוהג ברכב שהוביל בו מטען כשמשקלו הכולל של הרכב הינו 1680 ק"ג, זאת כאשר המשקל המותר הינו 950 ק"ג.

על יסוד העובדות הנ"ל יחסה המשיבה לעורר עבירה של הובלת מטען במשקל החורג מהמשקל המותר לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הקצין הממונה ערך שימוע לעורר והחליט לפסול את רישיון הנהיגה למשך 30 יום ואף נתן צו איסור שימוש ברכב לתקופה זהה.

ב"כ העורר טוענת כי טעה בימ"ש קמא בכך שלא השיב לעורר את רשיון הנהיגה ולא ביטל את איסור השימוש בנגרר.

ציינה כי המדובר בעורר מפרנס יחיד, עוסק כנהג המוביל סחורה וירקות לחנות הירקות בה עובד. עוד ציינה כי העורר יליד 1963, אב ל- 5 ילדים כאשר 3 מהם קטינים, אמו נכה בשיעור 100% סיעודית המתגוררת אצלו בבית ביחד עם אחיו שגם הוא נכה.

ב"כ העורר הפנתה לע"פ (חיפה) 1777/04 חסן מסרי נגד מדינת ישראל וטענה כי הנגרר נשקל בחברת "אמבר" כאשר לדברי העורר לא נשקל על פי ההנחיות. הנגרר נשקל כשהוא מנותק מהרכב הגורר. בנוסף טענה כי תעודת השקילה אינה חתומה וכי מספר החברה שערכה את השקילה לא רשום.

עוד טענה, כי העורר אינו מסוכן כלל, אינו בעל עבר תעבורתי מכביד ואין בעברו עבירה דומה לעבירה בגינה הוא נפסל.

על כן, ביקשה ב"כ העורר לקבל את הערר ולבטל את הפסילה המנהלית וצו איסור השימוש ברכב לאלתר.

כאן המקום לציין כי העורר בבקשתו לביטול צו פסילה מנהלי, לא התייחס לעניין צו איסור השימוש ברכב ולא ביקש ביטול צו זה. יתרה מזו, הוא אף טען שם כי:

"העגלה מושא העבירה ..., נתפסה ע"י משטרת ישראל, ויש בכך משום איון מסוכנותו- אם ישנה".

לכן בימ"ש קמא לא התייחס לעניין צו איסור שימוש ברכב. חרף זאת העניין דנן עלה רק בשלב הערר, כך שעקבזאת בלבד היה מקום לדחות את טענת העורר לעניין ביטול צו איסור שימוש ברכב. יחד עם זאת אתייחס בהמשך גם לגופה של טענה.

ב"כ המשיבה טוען כי יש לדחות את הערר. ציין כי המדובר במטען החורג מהמשקל המותר באופן משמעותי.

עוד ציין כי בימ"ש קמא בדק את חומר הראיות וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. מה גם, שהחלטת הקצין הממונה סבירה, לכן לא מצא בית משפט קמא מקום להתערב בה. עוד טען כי מדובר בעבירה המסכנת את ציבור המשתמשים בדרך.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בחומר החקירה, בהחלטת בית משפט קמא ושמעתי את הצדדים אני מחליט לדחות את הערר וזאת מהנימוקים הבאים:

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 10.10.02) נקבע ע"י השופטת א' פרוקצ'יה כי:

"שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד – רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור".