יעקוב נ' מגידו

פסק דין

לפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בשל אובדן ציוד.

טענות התובע:

ביום 20.10.11 הועבר התובע, אסיר בכלא גלבוע, מכלא גלבוע לכלא מגידו.

בעת קליטתו בכלא מגידו, ניטל ממנו ציודו האישי ונאמר לו כי יושב לאחר שיקוף. יומיים לאחר מכן, הופתע לגלות כי תיק מבין התיקים שהיה ברשותו אבד .

התובע הועבר לאחר מכן לאגף אחר. שוב ניטל ציודו לצורך שיקוף וחיפוש, וציוד נוסף אבד.

לטענת התובע, הציוד החסר הינו: מכונת תספורת, מכנסיים, שעון, עט, בושם, דיסק-מן, 6 תקליטורי CD , אוזניות, נעלי ספורט ונעלי בית.

התובע מבקש שיושב לו הציוד, או לחלופין פיצוי כספי בסך של 2,492 ₪.

טענות הנתבעת:

הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה.

לטענתה, מעיון בתיקו האישי של התובע, לא נמצאה כל התכתבות בנושא אובדן ציוד.

עוד טענה כי התביעה הוגשה זמן רב לאחר האירוע, באופן המקשה עליה להתייחס לעובדות המתוארות בה.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח שהציוד הנטען אכן היה ברשותו או כי רכש אותו במהלך שהותו בין כותלי הכלא.

הנתבעת מפנה לפקודת נציבות 04.33.00 העוסקת בכל נושא החזקת ציוד על ידי אסירים.

לטענתה, חלק מהציוד הנזכר בבקשה (מכונת תספורת, דיסק-מן, דיסקים, אוזניות ונעליים ושעון) ניתן לרכישה אך ורק במרכז המכר בשב"ס. מעיון בדו"ח הרכישות, עולה כי התובע לא רכש את הציוד כאמור בתקופות שהותו בין כותלי בית הסוהר למעט מכונת תספורת, ואולם זו נרכשה עבור כל האגף. היינו, לא מדובר בציוד אישי שאסיר יכול היה להחזיק בעת העברתו.

הנתבעת מציינת כי אין עדות ברישום הרכישות כי נרכשו בגדים ממרכז המכר, וגם אם קיבל כאלה במסגרת ביקור משפחות, אזי בהתאם לרישום במערכת הלוגיסטית מיום ההעברה (נספח ג' לכתב ההגנה), התובע החזיק במכנסים בעת ההעברה בתיק הנשיאה שהיה ברשותו.

עוד נטען, כי בהתאם להוראות הפקודה מנועים אסירים מלהחזיק נעלי בית. דו"ח המכר מעיד כי התובע רכש דווקא כפכפים, ואין עדות כי החזיק בהם בעת ההעברה. מכל מקום, תקרת האחריות לפריט זה בהתאם להוראות הפקודה הינה 25 ₪.

מוכחשת הטענה כי אבד ציוד פעם נוספת. התובע אף לא פירט איזה ציוד אבד ולא צירף כל הוכחה לכך.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בנספחים שצורפו, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה, ואנמק החלטתי.