יעקוב נ' ביטוח לאומי הלשכה המשפטית - נצרת עלית

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכות כללית, שקבעה ביום 23/11/10 כי למערער 49% נכות משוקללת יציבה.

הערעור נסב על אותו חלק בקביעת הועדה שהתייחס לליקויים בברכיים של המערער.

בתחום זה קבעה הועדה 20% נכות בגין מחלה ניוונית בברכיים לפי פריט ליקוי 35(1)(ג) לרשימת הליקויים.

2.להלן תמצית טענותיו העיקריות של המערער בנוגע לנכות שנקבעה ביחס לברכיו –

א.הועדה טעתה בכך שהתייחסה לברכיים כמקשה אחת, ולא הפרידה בניהן ובחנה את מצבה של כל ברך בנפרד.

ב.הועדה לא התייחסה באופן ענייני לחוות דעת דר' סלאמה שהונחה בפניה.

ג.ככלל, התנהלותן של הועדות הרפואיות שמטעם המשיב אינה עקבית, ומשך השנים העלו והורידו את אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין פריטי ליקוי שונים באופן בלתי מוסבר.

3.עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה כי רשמה תלונות המערער בגדרן אלה הנוגעות לברכיו.

הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית , וציינה, בהקשר לברכיים, כי "ב -2 ברכיים אין תפליט, תנועות הברכיים ללא קרפיטציות או מעצור מכני וכן יישור מלא כיפוף עד 130 מעלות, אין רגישות ב... או בסדק המפרקי"...

הועדה גם התייחסה לממצאי C.T בשתי הברכיים תוך אבחנה בין הממצאים בברך הימנית והשמאלית.

בסיכום דיוניה ציינה הועדה, בכל הנוגע לברכיים, כדלקמן –

"הועדה לא מצאה הפרעה בברכיים אך לאור העובדה שקיימים שינויים ניווניים שיכולים להסביר תלונותיו נמנעת מלהוריד את אחוזי הנכות".

הועדה הוסיפה כי עיינה בחוות דעתו של דר' סלאמה, ולא מצאה הפרעות כמתואר בה (לרבות ביחס לברכיים) ולכן לא מקבלת מסקנותיו.

עיון בחוות דעת דר' סלאמה מראה כי מעבר לכך שבדק את מצב הברכיים באמצעות שורה ארוכה של מבחנים שהועדה לא התייחסה אליהם, הרי שהוא ביסס את מסקנותיו גם על ממצאי בדיקת C.T משנת 2008 וכן מיפוי עצם מחודש 01/08, משניהם הסיק מספר מסקנות בדבר הליקויים בברכיים, תוך אבחנה ברורה בין מצב הברך הימנית לברך השמאלית.

4.הלכה פסוקה היא, כי מידת ההנמקה תלויה במכלול הדיונים בפני הוועדה, וכשמדובר בחוות-דעת רפואית שהובאה בפניה - יהיה קשר בין ההנמקה שבחוות-הדעת, לבין מידת ההנמקה אשר הוועדה תיתן לעמדה שנקטה ביחס למסקנות אותה חוות-דעת.(ראו, למשל, דבע לד/ 0-258 יגאל הניג-המוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' 225).

בענייננו, הועדה קבעה, לכאורה, ממצאים שונים מאלה שקבע המומחה, אולם לא התייחסה לאבחנה בין שתי הברכיים (אליה הופנתה מפורשות גם בערר שהוגש והונח בפניה), לא התייחסה לממצאים בבדיקת מיפוי עצם שהוזכרה ע"י המומחה, וגם לא התייחסה לממצאים שמצא במבחנים שביצע ופורטו בחוות דעתו והסתפקה באמירה הכללית לפיה לא מצאה ביחס לברכיים ממצאים במידה כפי שציין בחוות הדעת.

נוכח האמור לעיל, מוצאת אני שהועדה לא יצאה ידי חובת ההנמקה בדבר הסטייה ממסקנותיו של דר' סלאמה, ובכך יש כדי להוות טעות משפטית.

5.אשר על כן מתקבל הערעור במובן זה שהנני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס למבחנים שבוצעו ע"י דר' סלאמה אל מול ממצאיה, תשקול האם לא יהא זה נכון להזמין את המערער כדי לשוב ולבדוק אותו למטרה זו כדי שיהא בידיה להשוות ממצאיה לאלה של המומחה, ותתייחס גם לטענות המערער וקביעות המומחה לפיה המצב בשתי הברכיים איננו זהה, ובגין אחת מהן יש לקבוע 20% נכות.

הועדה תעיין גם בממצאי בדיקת מיפוי העצם שהוזכרה ע"י המומחה ותשקול האם יש בה כדי לשנות מי מבין מסקנותיה.