יעקב בר און נ' מדריכי פנאי ואח'

פסק דין

1.התביעות שבפנינו עניינן עתירתם של התובעים לתשלום פיצויים בגין אפליה על רקע גיל ו/או נטייה מינית בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), לתשלום פיצויים בגין פיטורים בהיעדר שימוע ולתשלום זכויות סוציאליות שונות.

הצדדים לתביעות

2.הנתבעת 1, הינה שותפות רשומה, והיא המוציאה לאור של עיתון שבועי בשם "פנאי פלוס" (להלן: "פנאי פלוס" או "העיתון").

3.הנתבעות 2-3 הינן שותפות בנתבעת 1. לטענת התובעים, הנתבעת 4 הינה חברת האם של הנתבעות 2-3.

4.התובעת 1, הגב' רינת גור, ילידת שנת 1966, החלה עבודתה ככתבת בעיתון בחודש 10/97, תחילה כפרילנסרית, והחל מיום 1.5.98 כעובדת שכירה. עבודתה בעיתון הסתיימה ביום 4.5.05.

5.התובע 2, מר יצחק בירן, יליד שנת 1962, שימש ככתב, צלם ורכז צלמים בעיתון, החל עבודתו בקבוצת ידיעות אחרונות בשנת 1985, תחילה כפרילנסר והחל מחודש 1/03 כעובד שכיר. ביום 17.4.05 קיבל מכתב פיטורים וביום 17.5.05 נכנסו פיטוריו לתוקף.

6.התובע 3, מר חנוך גריזיצקי, יליד שנת 1962, החל לעבוד בעיתון בשנת 1996, תחילה כפרילנסר והחל מיום 1.1.03 כעובד שכיר. ביום 5.7.05 קיבל מכתב פיטורים וביום 5.8.05 נכנסו פיטוריו לתוקף.

7.התובעת 4, הגב' אסתר איתן, ילידת שנת 1950, החלה עבודתה ככתבת בעיתון בחודש 11/96 תחילה כפרילנסרית והחל מיום 1.1.03 כעובדת שכירה. ביום 23.5.06 קיבלה מכתב פיטורים שנכנס לתוקף ביום 23.6.06.

8.התובעת 5, הגב' רונית מקובר, ילידת שנת 1960, הועסקה ככתבת בקבוצת ידיעות אחרונות החל מחודש 05/83, תחילה כפרילנסרית והחל מיום 1.1.99 כעובדת שכירה. ביום 8.5.05 קיבלה התובעת 5 מכתב פיטורים.

9.התובע 6, מר יעקב בר און, הגיש תביעה נפרדת בתיק 4028/06 אשר אוחדה עם תביעות יתר התובעים. מר בר און, יליד שנת 1944, שימש ככתב בקבוצת ידיעות אחרונות בין השנים 1968-1978 ובשנית החל משנת 1988. בחודש ינואר 1997 הוסדרו תנאי העסקתו בהסכם עבודה וביום 20.2.02 נחתם עמו הסכם עבודה חדש. ביום 26.9.05 נמסר לו מכתב פיטורים ופיטוריו נכנסו לתוקף ביום 3.10.05.

טענות הצדדים

10.לטענת התובעים, הנתבעת 1 היתה מעסיקתם, אולם הנתבעות 2-3 נושאות בכל חובותיה מכוח היותן שותפות בה. כמו כן, לטענתם, יש להטיל על הנתבעת 4, שהינה חברת האם של הנתבעות 2-3 ומעסיקת חלקם במשך חלק מתקופת העסקתם, חבות הזהה לחבות יתר הנתבעות, או לכל הפחות חבות המתייחסת לתקופה בה הועסקו אצלה.

התובעים טוענים כי סיום העסקתם בנתבעת 1, נעשה תוך אפלייתם על רקע גיל ו/או נטיה מינית, בשל גילם המבוגר והיותם בעלי העדפה מינית "סטרייטית".

לטענתם, בחודש אפריל 2005 הוחלף עורך המגזין, מר יגאל גלאי, בעורכת בשם נירית וייס.

עם כניסתה של הגב' וייס לתפקיד העורכת של העיתון, הוחלט "להצעיר" את העיתון ולפטר את כל מי שאינו מתאים ל- "DNA" החדש של העיתון, כל מי שאינו "צעיר" מספיק ואינו בעל העדפה מינית הומו-לסבית, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות.

התובעים טענו כי הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, נוכח אפלייתם כאמור, הוא בגובה הפרשי השכר שהפסידו החל ממועד פיטוריהם ועד למועד פרישתם הצפוי בהתאם לחוק גיל פרישה, תשס"ד- 2004.

משיקולי אגרה, העמידו התובעים 1- 5 את סכום התביעה על 100,000 ש"ח לכל אחד מהם.

התובע 6 עתר לתשלום פיצוי בגובה 72 משכורות בסך של 587,160 ש"ח.

בנוסף, טענו התובעים כי פוטרו מבלי שנערך להם שימוע כדין ועל כן עתרו לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע בשיעור של שלוש משכורות לתובעים 1-5 ופיצוי בשיעור של שש משכורות לתובע 6.