ימין נ' טיארה

פסק דין

התביעה היא תביעה שטרית.

התובע הגיש לביצוע שיק ע"ס 10,000 ₪ שזמן פרעונו 10/11/07, חתום על ידי החייב. החייב הגיש התנגדות וטען בה כי מסר את השיק לאביו על מנת שאביו ימסור את השיק לתובע במסגרת יחסים עסקיים שהיו ביניהם במתן הלוואות.

לטענת הנתבע מסר לו אביו כי החוב לתובע הוסדר אך השיק לא הוחזר מאחר שהתובע טען כי השיק נמצא בבנק ועליו להזמינו משם ולאחר מכן אמר לאב כי קרע את השיק והשמיד אותו.

אביו של הנתבע נתן גם הוא תצהיר וטען בו כי פרע את השיק במלואו לידי התובע. האב טען כי השיק ניתן לתובע בתמורה להלוואה שנתן לו התובע. לטענתו את ההלוואה נטל בחודש אוקטובר 07' אז קיבל מהתובע 9,000 ₪ שאותם התחייב להחזיר לתובע בתוך חודש, בצרוף ריבית של 10% לחודש ולפיכך מסר לתובע את השיק ע"ס 10,000 ₪ שנועד לבטחון בלבד.

לטענתו, במועד פרעון ההלוואה לא היתה לו אפשרות לפרוע אותה והוא ביקש מהתובע ארכה נוספת ואף שילם לו באותו מעמד סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין הריבית לחודש הנוסף. לטענתו, בהתאם, גם רשם התובע על גב השיק את מועד הפרעון הנדחה. לאחר זמן עלה בידו לאסוף את הסכום הדרוש לפרעון ההלוואה והתובע הגיע אליו לקיבוץ מגל, שם עבד באותה עת, ואז מסר לו אביו של הנתבע סך של 10,000 ₪ במזומן בשטרות של 100 ₪ וביקש לקבל את השיק לידיו.

אביו של הנתבע טען כי התובע לא החזיר לידיו את השיק בטענה כי זה נמצא בבנק ומאוחר יותר כששב והעלה את הנושא בפני התובע, טען זה כי מזמן כבר קרע את השיק.

כראיה לטענותיו טען אביו של הנתבע כי לאחר זמן נוסף כשבמהלכו נטל הלוואות נוספות מהתובע, נערכה בין השניים התחשבנות סופות ובמסגרתה מסר לתובע שיק ע"ס 25,000 ₪ שנטל מבנו האחר, אמיר. שיק זה חזר והתובע פתח בגינו בהליכי הוצל"פ עד שבסופו של דבר נערך הסדר תשלומים והחוב סולק.

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מאחר שפרע במלואו את השיק נשוא התביעה כאן.

התובע מכחיש את כל טענות הנתבע. לטענתו, השיק נשוא התביעה לא שולם לו והשיק ע"ס 25,000 ₪ אינו קשור כלל לשיק נשוא התביעה. לעניין סיבות מסירת השיק נשוא התביעה טוען התובע כי אכן הלווה לתובע סכום של 9,000 ₪ אך זאת לא בחודש אוקטובר 2007 אלא בספטמבר 2007. ההלוואה ניתנה לחודשיים ולכן גם היה מועד פרעון השיק בהתאם ובין הצדדים סוכם על ריבית של 5% לכל חודש.

היום שמעתי את העדים ולאחר ששמעתי אותם אני מחליטה לדחות את התביעה.

אני מאמינה לעדות הנתבע.

עדות אביו של הנתבע הותירה רושם מהימן מאוד ואני מעדיפה אותה, חד משמעית, על פני עדות התובע.

לא רק שהרושם שהותיר האב בעדותו היה מהימן, עדותו גם נתמכה בעדות התובע שאישר חלקים רבים מעדותו. כך, טענת האב לפיה נזקק להלוואה לצורך עבודות שביצע, עובדה שאושרה על ידי התובע בעדותו בחקירה נגדית (עמ' 6 שו' 13).

כך גם טענת האב לפיה קיבל מהתובע הלוואה בסכום של 9,000 ₪ (תצהיר התובע בסעיף 2), וכך גם דבריו של הנתבע בדבר הסדר החוב שנעשה בשלב מאוחר יותר בקשר לשיק אחר שמסר לתובע.

אל מול עדות הנתבע ואביו שהציגה גירסה עקבית והותירה רושם מהימן מאוד, עמדה אך ורק עדות התובע שלצערי עלי לומר כי הותירה רושם הפוך.

עדות התובע היתה רצופה סתירות והרושם שהותירה הוא כי לא ניתן להאמין לה כלל.

כך, בעוד שבתצהירו הודה התובע מפורשות כי השיק ניתן לו בתמורה להלוואה שהלווה לאביו של הנתבע, בסכום של 9,000 ₪, ניסה בעדותו להציג גירסה חדשה לפיה מדובר רק בנכיון שיקים.

זאת, ככל הנראה, בנסיון לעקוף את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות שבין היתר גם מגביל את אחוז הריבית שניתן לגבות על הלוואה חוץ בנקאית (עמ' 6 שו' 10).

התשובות שנתן התובע ביחס למועד מתן ההלוואה וכיצד זכור לו מועד מתן ההלוואה, אם אין רישום בנוגע לה, הותירו רושם שלילי ביותר ואינני מאמינה להם (עמ' 6 שו' 28).