יליניק נ' בנימין ואח'

השופטת י. שבח:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת כרמלה האפט) מיום 25.04.17 בתא 18814-05-15 לפיו נדחתה תביעת המערערת ונקבע כי הסכם השכירות עם המשיבים עומד בתוקפו, כי הם רשאים לחזור ולהחזיק במושכר, גם "לבצע בו שיפוצים כראות עיניהם ועל חשבונם כפוף כמובן לצורך לקבל היתר בניה מקום שהדבר מתחייב מטיב השיפוץ", ולפיו אף חויבה המערערת לשלם למשיבים סך של 25,000 ₪ כהוצאות משפט.

רקע עובדתי לא שנוי במחלוקת

1. ביום 21.04.2015, ערב יום הזיכרון, בהיותה אותה עת בת 92 שנים, חתמה המערערת על מסמך הנושא את הכותרת "זיכרון דברים והסכם לשכירות" (להלן- ההסכם), לפיו השכירה למשיבים את בית המגורים שלה, בית בן שלושה חדרים הבנוי על שטח של חצי דונם (להלן- הבית) לתקופה של 9 (תשע) שנים, ללא בטחונות וללא ערבויות, תמורת 3500 ₪ לחודש ללא מנגנון שיערוך. ההסכם אף אפשר למשיבים לשכור גם את יחידת המגורים שבחצר תמורת סך נוסף של 1500 ₪ לחודש.

ההסכם נחתם בחדרה של המערערת בבית אבות "משען" בחולון שם שהתה אותה עת לתקופת ניסיון.

ההסכם נכתב בכתב ידה של שרה ליבה, המטפלת של המערערת (להלן – המטפלת או שרה) לפי נוסח שהוכתב והוקרא לה על ידי המשיב 1 (להלן- המשיב) ובנוכחות הגברת אורה בירקה (להלן – אורה) חברתה של המערערת ובת גילה.

בנה היחיד של המערערת, שהינו הבעלים של מחצית הבית, מתגורר בחו"ל, ואין לו כל אזכור בהסכם.

ימים ספורים לאחר החתימה הודיעה המערערת למשיב בטלפון כי ההסכם בטל  וביום 29.4.15 הגישה נגדו תלונה במשטרה. תלונה נוספת הוגשה על ידה ביום 01.05.15

אף שבהסכם צוין כי המשיבים יקבלו את החזקה בבית ביום 01.05.15, תפס המשיב חזקה בבית קודם לכן והחל לשפצו באופן מסיבי.

ביום 04.05.2015 שלח בא כוחה של המערערת למשיב שתי הודעות ביטול.

המשטרה הוציאה את המשיב מביתה ונעלה את הבית ביום 28.05.2015.

צו מניעה המונע מהמשיבים המשך עבודות בניה ניתן ע"י בית משפט קמא ביום 11.06.2015, והוארך ע"י ערכאת הערעור בהחלטתה מיום 20.06.17, ומאז הבית סגור.

התביעה בבית משפט קמא

2. בבית משפט קמא עתרה המערערת ל"ביטול הסכם השכירות שנחתם בין התובעת לנתבעים"; לחייב את המשיבים "להשבת המצב לקדמותו עובר לחתימה על הסכם השכירות" וכן "להורות על סילוק ידם" מהנכס.