ילין נ' דהאן גוליאט

פסק דין

א.העובדות בקליפת אגוז

1.הנתבעת, גננת במקצועה, היתה מבוטחת אצל מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטח") בביטוח מנהלים שכלל כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה.

2.לאחר 31 שנות עבודה, לקתה הנתבעת בצרידות אשר מנעה ממנה המשך עבודתה כגננת.

3.בשלב מסויים הפסיק המבטח לשלם לנתבעת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה והנתבעת פנתה לתובע, פרקליט על פי משלח ידו על מנת שייצג אותה בתביעה נגד המבטח.

4.בין בעלי הדין נחתם ביום 10.10.02 הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכר") בגדרו נקבע בין היתר כי התובע יהיה זכאי לשכר טרחה:

"באחוזים מתוך הסכום הכולל שיקבל הלקוח ו/או הסכום שייפסק ללקוח על ידי בית המשפט".

5.במסגרת הסכם השכר נקבעו שיעורים מדורגים של זכאות לשכר בהתאם להתקדמות הטיפול על ציר הזמן. בפיסקה (ד) של סעיף 1 נקבע כי התובע יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור:

"20% מכלל סכום ברוטו שייפסק לטובת הלקוח בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט בערכאה ראשונה ללא כל קשר לתוצאות הערעור".

6.התובע הגיש בשם הנתבעת תביעה נגד המבטח לבית משפט השלום בפתח תקוה (ת.א. 8064/02 להלן: "התביעה הראשונה") ועתר בגדרה לסעדים כספיים והצהרתיים כמפורט בכתב התביעה.

7.התביעה הראשונה הסתיימה בפסק דין מיום 8.6.06 בגדרה נפסקו לזכות הנתבעת תגמולי ביטוח והחזרי פרמיה בסכום של כ-21,000 ₪ בעבור התקופה אשר בגינו נתבע הסעד הכספי אך בית המשפט נמנע מליתן סעד הצהרתי.

8.הנתבעת אשר התאכזבה מתוצאות פסק הדין בתביעה הראשונה, ואף הביעה חוסר שביעות רצון וחוסר אמון כלפי התובע, פנתה לעו"ד איתן אדלשטיין (להלן: "עו"ד אדלשטיין") ובין הצדדים נחתם ביום 21.8.06 הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכר השני") אשר גם בגדרו התחייבה הנתבעת לשלם לעו"ד אדלשטיין שכר טרחה בשיעור של 20% מכל סכום שייגבה.

9.עו"ד אדלשטיין הגיש בשם הנתבעת ביום 15.11.06 תביעה כספית נגד המבטח המגלמת פיצוי בגין שכר עבודה של הנתבעת החל מיום 1.1.03 ועד הגיעה לגיל 65 ב-ת.א. 5686/06 (להלן: "התביעה השנייה").

10.התביעה השנייה הסתיימה בהסכם פשרה מיום 20.5.07 בגדרו חוייב המבטח לשלם לנתבעת סכום בסך 515,703 ₪, הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

ב.מסגרת ההליך הנוכחי

1.התובע מייחס לנתבעת התנהגות צינית ומחושבת לפיה זו החליטה להפסיק את טיפולו בהמשך ההליכים לגביית תגמולי ביטוח וזאת במטרה אחת ויחידה, להימנע מתשלום שכר טרחה למרות שהטיפול טרם הסתיים (סעיפים 12-13 לכתב התביעה ב-ת.א. 45993/07).

2.תביעתו של התובע לחייב את הנתבעת בתשלום 20% מפירות התביעה השנייה נדחתה בפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת נ. רביב ב-ת.א 45993/07 (להלן: "פסק הדין הקודם").

3.התובע לא השלים עם פסק הדין וערער עליו (ע.א. 39182-09-10 מחוזי ת"א).

4.בפסק דינו בערעור קבע בית המשפט שלערעור כי עילת עשיית עושר ולא במשפט שהעלה התובע בפני בית המשפט, לא נדונה במסגרת פסק הדין הקודם והורה על החזרת הדיון בעילה זו לבית משפט השלום (פיסקה 16 לפסק הדין בערעור).

5.בהחלטתי מיום 17.6.12 במסגרת קדם משפט בתובענה שהגיש התובע נגד הנתבעת וכן עו"ד אדלשטיין וקדוש הוריתי על הגשת סיכומים משלימים קצרים בעילת עשיית עושר ולא במשפט לגבי היריבות שבין התובע והנתבעת (עמ' 9 להחלטה הנ"ל).