ייצוג לחרשת אילמת בקבלת סיוע בדיור

1. מונח בפני ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי שלא להעניק ייצוג למערערת. המערערת
הינה חירשת אילמת שפנתה למשרד השיכון בכדי לקבל דירה לעצמה בדיור הציבורי. היא
רווקה בת 36 שמתגוררת כעת עם אמה הקשישה ושלושה אחיה הבוגרים.

מהחומר עולה שמשרד השיכון, הועדה העליונה והועדה הציבורית דחו את עתירת המערערת.
הסיבה לכך שנקבעה למערערת נכות במל"ל בשיעור של 72 אחוז ואילו רק שיעור נכות של 75
אחוז מקנה זכאות לדיור ציבורי. מכאן, טען ב"כ המשיב ראש הלשכה לסיוע משפטי במחוז
הדרום המלומד, שאין מקום לקבל את הערעור. בהגיון רב טוען ראש הלשכה שעל פני הדברים
לא נפלה טעות בהחלטת משרד השיכון ועל כן, מה הטעם לפתוח בהליכים.

2. אכן הגישה של המשיב ראוייה אך זאת בדרך כלל. אין זה סוד שאנשים רבים שנושאים על
גבם בעיות קשות פונים לראש הלשכה לקבלת סיוע. תקציב הלשכה מוגבל ועל כן, מבחינה
מעשית, אין מנוס אלא לערוך בירור של סיכויי ההצלחה. גישה זו אף מעוגנת בסעיף 4 לחוק
הסיוע המשפטי הקובע, כי "ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי אם סבור הוא