יטיב נ' עיריית צפת

החלטה

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה הועלתה על ידי הנתבעים, עיריית צפת (להלן: "העירייה") ומהנדסה, מר גרציאני רפאל, (להלן ביחד: "המבקשים") במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמם.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שלפניי הינה למתן צו עשה המורה למבקשים להנפיק לתובע, מר יוסף יטיב, (להלן: "המשיב") העתקי אישורי איכלוס (טופס 4) לגבי נכס ברחוב ירושלים 123 צפת ואישורי איכלוס חדשים לגבי הנכסים ברחוב ירושלים 116 צפת, וכן לתשלום פיצוי כספי בסך כולל של 157,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו למשיב, לטענתו, עקב מעשי ומחדלי המבקשים.

נימוקי הבקשה:

המבקשים טענו כי דין התביעה להימחק ו/או להידחות על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, כיוון שהסעד הכספי הנתבע עומד על סך של 157,000 ₪, המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט שלום. כמו כן, לטענתם, עיקר טענתו של המשיב הינה בדבר אי הנפקת טופס 4 על ידם וטענה זו צריכה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

המבקשים טענו כי דין התביעה להידחות על הסף אף בשל היעדר יריבות, כיוון שעילת התביעה הינה בגין אי הנפקת טופס 4 למשיב, אולם העירייה אינה הישות המשפטית האמונה על העניינים הנטענים כנגדה בכתב התביעה, אלא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהינה אישיות משפטית סטטוטורית נפרדת, והעירייה אינה נושאת באחריות ישירה ו/או שילוחית למעשים נשוא התביעה.

טענות המשיב:

המשיב טען כי הסעד העיקרי בתביעה הוא הסעד הכספי ואף ללא הסעד של צו עשה, לו תתקבל תביעתו הכספית, על המבקשים יהא לפעול לתיקון ההפרה כדי להימנע מהפרה נוספת. מאידך, יש מקום גם לסעד של צו עשה במקרה שהמבקשים לא יפעלו כמצופה אם תתקבל התביעה הכספית.

המשיב טען כי אמנם הסעד הכספי הוא בסמכות בית משפט השלום, אך הסעד של צו עשה אינו בסמכותו ולכן לא ניתן היה להגיש אליו את התביעה. כמו כן, לטענתו, אמנם הסעד של צו עשה כלפי העירייה, ראוי שידון בבית המשפט לעניינים מינהליים, אולם אין לו סמכות לדון בתביעה הכספית כלפי המבקש 2, ועל כן, הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, שלו סמכות שיורית לדון בעניינים שאינם בסמכות טריבונלים אחרים. המשיב הבהיר כי אין לו כל התנגדות להעברת מקום שיפוט וציין כי לאחר ההחלטה בנושא הסמכות העניינית בכוונתו להגיש כתב תשובה ובקשה לצרף את הוועדה המקומית לתכנון ובניה כנתבעת נוספת בתיק.

תשובת המבקשים:

המבקשים טענו כי הסמכות העניינית לדון בתביעה בשל שוויה נתונה באופן ייחודי לבית משפט השלום, אשר אף מוסמך ליתן צו עשה בתביעה.

המבקשים טענו כי הסעדים המבוקשים בנוגע לטופס 4 מצויים בסמכותה של ועדת הערר ו/או בית המשפט לעניינים מינהליים ולא בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ומשלא תקף התובע את החלטותיהם, לרבות באמצעות הגשת ערר ו/או עתירה מינהלית, הוא מושתק כעת בהליך האזרחי מלהעלות טענות הנוגעות לטופס 4.

המבקשים טענו לחילופין כי הסמכות לדון בתביעה בשל שווי הסעד הכספי מסורה אמנם בידי בית משפט השלום, אולם הסמכות לדון בתביעה בשל הסעד של צו עשה מסורה בידי בית המשפט המחוזי ובמקרה זה נפסק כי כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי משפט שונים, יש לפצל את התביעות. לפיכך, משלא עשה כן התובע, דין התביעה ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית ולחילופין, יש להעבירה לבית משפט השלום.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה לה סבורני כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל, ממכלול הנימוקים אשר יפורטו להלן.

מעיון בכתב התביעה עולה כי עיקר טענותיו של התובע הינן באשר לאי הנפקת טופס 4 על ידי הנתבעים. אשר על כן, על פניו נראה שבכל מקרה אין סמכות לבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה לדון בתיקים אזרחיים וכי הסמכות לדון בתביעה מסורה בידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

עוד נראה שאין לתובע עילת תביעה נגד העירייה כעירייה. הגוף האחראי על הנפקת טופס 4 הינו הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהינה אישיות משפטית סטטוטורית נפרדת, אשר הוקמה על פי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

אף באשר לסעד הכספי, הסכום הנתבע בסך של 157,000 ₪ הינו בסמכותו של בית משפט שלום.

כיוון שכך אין מנוס ממחיקת התביעה.

התובע רשאי להגיש תביעות ו/או בקשות לערכאות המוסמכות כפי שימצא לנכון.