יחסי הגומלין בין הסכם ממון הכולל חיובים לתקופה שלאחר פטירת בן הזוג, לבין חוק הירושה והצוואה שהותיר אותו בן זוג

בפניי תובענה כספית ע"ס 143,616 ש"ח בתוספת סך של 400 דולר לחודש מיום 28/6/2010 ואילך.

רקע עובדתי

1.         התובעת הינה גרושתו של עו"ד א.ט. ז"ל (להלן: "המנוח"). התובעת והמנוח היו נשואים משנת 1958 ועד ליום 28/8/2002. מנישואין אלו נולדו לתובעת ולמנוח שני ילדים: ר.ט. ונ.ג.ה.

ביום 1/11/2001, טרם הגירושין בין התובעת ובין המנוח, נערך ביניהם הסכם גירושין (להלן: "הסכם הגירושין").

בסעיף 3.2 להסכם הגירושין נקבע כדלהלן:

"הבעל מתחייב להעביר לאשה מידי חודש בחודשו ולא יאוחר מ-10 סכום כסף בש"ח שווה ערך ל-400$ (ארבע מאות דולר של ארה"ב). הבעל ישלם לאשה סכום זה כל ימי חייה של האשה ובמקרה של מות הבעל ישלם עזבון של הבעל סכום זה לאישה, הבעל יכלול תנאי זה בצוואה אותה מתחייב להשאיר".

(להלן: "התשלומים החודשיים")

בסעיף 3.3 להסכם נקבע:

"הבעל מתחייב לשלם לאשה במשך 3 שנים סכום נוסף שווה ערך בש"ח ל-15,000$ (חמישה עשר אלף דולר של ארה"ב)."

            הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, ביום 08/04/2002.

2.         המנוח נפטר לבית עולמו ביום 3/4/2010. המנוח הותיר צוואה בעדים, אשר נערכה בסמוך לפטירתו, ביום 31/3/2010.

עפ"י צוואתו של המנוח, היורשת היחידה של עזבונו היא הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") אשר הייתה חברתו לחיים של המנוח בעשור האחרון לחייו.

בצוואתו הדיר המנוח את ילדיו מהירושה.

            כמו כן, בצוואה לא נכללה הוראה כלשהי בדבר תשלומים חודשיים או אחרים לתובעת.

צו קיום צוואה לא הובא בפניי, אך מדברי הצדדים עולה כי הצוואה קוימה לאחר שלא הוגשה התנגדות לקיום הצוואה.

עמדת התובעת:

3.         בכתב התביעה, שהוגש ביום 14.6.2010, דרשה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה תשלום חד פעמי שווה ערך ל- 5,000 דולר וכן תשלום בסך 400 דולר לחודש לתקופה שמיום 28.8.2003 עד ליום 28.5.2010 וכן לחייבם לשלם מדי חודש בחודשו סך בשקלים השווה ל- 400 דולר לחודש, משך כל ימי חייה של התובעת.

התביעה הופנתה כנגד עזבונו של המנוח (באמצעות היורשת ד.ז.) וכנגד הנתבעת, הגב' ד.ז., באופן עצמאי. התובעת הסבירה את התביעה העצמאית כנגד הנתבעת בכך שצורפה כנאמנת של המנוח, משום שעל פי האמור באחד ממכתביה לתובעת, המנוח הורה לה בעל פה מה לעשות עם הכספים אשר יוותרו מעזבונו.

            לטענת התובעת, הנתבעת ידעה, בעת קבלת עזבון המנוח, בדבר קיום החוב לתובעת, והיא אחראית לסילוק חוב המנוח כלפיה.