יחיא נ' עאמר ואח'

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

לפני תביעה בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 19.4.11 (להלן: "התאונה").

התובע היה בעת התאונה הנהג ברכב מסוג מאזדה מ.ר. 37-194-19 (להלן: "רכב המאזדה").

הנתבע מס' 1 היה בעת התאונה הנהג של רכב משאית מ.ר. 54-364-68 (להלן: "המשאית").

הנתבעת 2 היתה בעת התאונה המבטחת של המשאית.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 19.4.11 החנה את רכב המאזדה ונכנס לצורך עריכת קניות במאפייה בכפר יאסיף. כאשר יצא מהמאפייה, הבחין כי, בעת שהנתבע 1 נהג במשאית בשוליים, הוא פגע בחלק האחורי של רכב התובע, אשר היה בחניה בסמוך למאפייה.

התובע צירף חוות דעת שמאי מטעמו שקבע נזק בסך של 1920 ₪ וכן צרף קבלה בדבר תשלום שכ"ט שמאי ע"ס 464 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי עמד בעצירה מוחלטת בשולי הכביש בסמוך למאפייה בכפר יאסיף, כאשר, לפתע, התובע נסע לאחור על מנת לצאת מחנייה ופגע ברכב הנתבע.

התובע העיד בדיון:

התובע שב וחזר על נסיבות התאונה כפי שפורטו בכתב התביעה. טען כי הוא עצמו לא היה עד לתאונה אולם יש לו שני עדים, שהוא לא הביא לדיון. התובע העיד כי ניגש לשמאי רק אחרי 9 חודשים מקרות אירוע התאונה, דהיינו ביום 16.1.12, שכן המתין להנחיות סוכן הביטוח שלו שינחה אותו. עוד טען כי הרכב שלו תוקן ואין לו קבלות על תיקון הרכב שכן מכר את הרכב לאחר התאונה ועם נזקי הפגיעה.

הנתבע העיד בדיון:

חזר על גרסתו בכתב הגנתו. הנתבע טען כי הפגיעה אצל התובע היתה בחלק האחורי, בפינה ולא בכל החזית האחורית. אצל הנתבע הפגיעה היתה במדרגה של המשאית. המדרגה אינה בולטת מרוחב המשאית.

נציגת המבטחת , הנתבעת 2, הגישה בדיון תמונות של הנזק ודו"ח שמאי של נזקי הנתבע.

יום אחרי הדיון המציא התובע לבית המשפט, עפ"י החלטת ביהמ"ש, תמונות של הנזק לרכב התובע.

ב.רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

10.נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

11."נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

12.במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

13.לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].