יחזקאל נ' אסקר

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. השאלה העומדת לדיון בתובענה זו היא, אם יש לחייב את הנתבע להשיב לתובעת כספים שקיבל ממנה, בשעה שהיו מאורסים, ובין השאר לנוכח העובדה שהתובעת לא השיבה לנתבע את טבעת האירוסין שנתן לה בטרם נפרדו.

2.לטענת התובעת, ביקש ממנה הנתבע – כאשר היו מאורסים – לקחת עבורו הלוואה, שכן הוא לא עמד בתנאים המזכים אותו בקבלתה, ולאחר שנפרדו, מסרב הנתבע להשיב את הכספים.

3.לטענת הנתבע, נתן לתובעת טבעת כמתנת אירוסין, ומספר תכשיטים נוספים, ומאחר והתובעת לא השיבה לו את התכשיטים, ובמיוחד את הטבעת ששוויה 15,000 ₪ - הוא לא יכול (או מוכן) להחזיר את הכספים.

עוד טען הנתבע, כי הכספים הועברו לו בשעה שהיו בני זוג מאורסים, ועל כן רק מחצית הכספים למעשה נועדו עבורו ואין לחייבו להשיב למעלה ממחצית זו.

4.במהלך הדיון השיבה התובעת לנתבע שרשרת ועגילים שקיבלה ממנו, וביקשה להשיב לו טבעת, אך הנתבע טען כי זו אינה הטבעת שנתן לה וסירב לקבלה. הנתבע עמד על כך, כי הטבעת שמסרה לו התובעת בעת הדיון שוויה 2,000 ₪ בלבד, בעוד טבעת האירוסין שנתן לה (להלן: "הטבעת") שווה 15,000 ₪.

דיון והכרעה

5.התובעת הגישה עם כתב התביעה מסמכים שונים, המוכיחים לגישתה את העובדה שלקחה את ההלוואה לבקשת הנתבע, וכי העבירה לו את את הסכום של 24,000 ₪. (מתוך הלוואה בסך 25,000 ₪). הנתבע אשר טען כי הכספים נועדו לשימוש משותף של שניהם, לא הספיק – כך לטענתו – להעביר לתובעת מחצית מסכום ההלוואה, בטרם נפרדו, ולדבריו:

"חצי מההלוואה היא שלה ולא שלי... לא היה לנו חשבון בנק משותף. לא היה לי זמן להעביר לתובעת חצי מהסכומים שהיא נתנה לי."

בדומה, כתב הנתבע לתובעת בהודעה בפייסבוק (מתאריך לא ידוע):

"מה שהולך לקרות בפועל הוא שאין לי שקל להחזיר לך – אף אחד לא יתן לי הלוואה במצבי הנוכחי... אבל אני אקח עוד הלוואה על השם של אהרון של 12 אלף ש"ח ויעביר אותם אליך... החצי השני הוא שלך!..."

מכאן עולה כי הנתבע מודה בחובתו להעביר לתובעת מחצית הסכומים שקיבל ממנה, קרי, 12,000 ₪. באשר למחצית השניה, התובע טוען שהיא שייכת לתובעת, רק שלא הספיק העביר לה סכום זה.

בנסיבות אלה, מתייתר למעשה הצורך לדון בטענה הנוספת שעולה מתוך עמדת הנתבע והיא נוגעת בשאלה אם מחצית ההלוואה ניתנה לנתבע כמתנה, ועל כן אין עליו חובה להחזירה. למען הזהירות, ומאחר והנתבע כופר בחובתו לחזיר את מלוא הסכום שקיבל מהתובעת, אתייחס אליה להלן.

מתנה או הלוואה?

6.בית המשפט העליון קבע בע"א 4396/90, חנה רוזנמן נ. ד"ר ג'ורג קריגר, פ"ד מו(3) 254, [1992] בעמ' 259:

"השופט המלומד פסק, כי אכן בהלוואה עסקינן, כטענת המשיב 11 בדין קבע, כי הלכה היא, כי במקרה כמו זה שלפנינו חובת ההוכחה היא על מי שטוען, כי המדובר במתנה. הלכה זו נקבעה עוד לפני שנים רבות, בע"א 180/51 [2]...

נמצא, כי על-פי דין חובת ההוכחה הייתה על הנתבעים להראות, כי הכסף שקיבלו היה בגדר מתנה. אם נכשלו בכך, דין הגנתם להידחות, ודין התביעה להתקבל."

וכך סוכמה ההלכה בתיק תמ"ש (בימ"ש לענייני משפחה, ראשון לציון) 7630/06, פ.י. נ. פ.ה.ר. [11.12.06]:

"א. משתובע אדם מרעהו השבת כסף או שווה כסף, מוטל עליו הנטל להוכיח את עצם הנתינה ואת עילת הנתינה המקימות, לטענתו, את חובתו של המקבל בהשבת הדבר לידי נותנו במועד ובתנאים שיוכחו.