יזבסקי נ' שחם

פסק דין

1.בתיק זה הוגשה התביעה כנגד חברה, הנתבעת 1, וכנגד בעל מניות ומנהל, הנתבע 2.

נדון להלן בתביעה כנגד כל אחד מהנתבעים בנפרד.

התביעה כנגד נתבעת 1

2.ביום 28/08/2011 ניתן צו למינוי מפרק זמני לנתבעת 1.

3.סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ד – 1983 קובע כדלקמן:

"משניתן צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח

בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים

שיקבע".

סעיף 1 לפקודת החברות מגדיר-

"בית משפט – לעניין חברה – בית המשפט המוסמך לפרק אותה".

4.לפיכך, ובהיעדר אישור כאמור, יש להעמיד את ההליכים בתיק בכל הנוגע לנתבעת 1, וההליכים בתיק זה מעוכבים כאמור.

5.יצויין, כי התובע מודע לכל האמור לעיל, וכל בקשתו היתה, כפי הנראה, להמשיך בהליך בכל הנוגע לנתבע 2.

התביעה כנגד נתבע 2

6.בכתב התביעה שהוגש לא נתבקשה הרמת מסך, וממילא לא הוסבר מדוע מתקיימות הדרישות הקיימות בדין לשם הרמת מסך.

מאוחר יותר הגיש התובע מספר פעמים מסמכים שונים לבית הדין, ובהם הוסיף טענות שונות, שגם בהן לא די. במסמכים אלה ביקש התובע לזמן לדיון את נתבע 2, אולם הגם שהזכיר את האפשרות לחיוב עקב הרמת מסך, עדיין לא טען מדוע בתיק דנן יש להרים מסך. בנוסף, המסגרת המשפטית נקבעת בהתאם לכתב התביעה, הכולל את כל הסעדים הנדרשים. מרגע שבכתב התביעה לא מופיע סעד מסויים, לא ניתן לרפא זאת על דרך של איזכור אותו סעד בהודעות שהוגשו מאוחר יותר.

בנסיבות אלה, לא ניתן להורות אודות הרמת מסך.

בדיון שהתקיים ביום 27.1.13 נשאל התובע מדוע יש להרים מסך במקרה דנן, ומדוע הוא לא ביקש סעד זה בכתב התביעה. התובע לא השיב לגוף העניין, אלא רק טען כי הוא התכוון להגיש ערעור על החלטת בית הדין.

בית הדין אף איפשר לתובע לתקן את כתב התביעה, אולם התובע דחה הצעה זו, והשיב כי אינו מעוניין לתקן את כתב התביעה.

התובע הפנה במהלך הדיון אל פסק דין שניתן כלפי עובד אחר של נתבעת 1, אולם מסתבר כי מדובר שם בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיכך אין ללמוד ממנו לענייננו.