יושבעייב נ' ריינר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים אשר אירעה ביום 21.1.2011 בנתיבי איילון.

בתאונת הדרכים היו מעורבים ארבעה כלי רכב: רכב ראשון; רכב שני – רכב התובעת; רכב שלישי – רכב הנתבע 1; רכב רביעי – רכב שנסע אחרי רכב הנתבע 1. הרכב הראשון – נמלט מהמקום; הרכב הרביעי אשר פגע ברכב הנתבע 1 אינו קשור למחלוקת המתייחסת לתביעה זו.

ברכב התובעת נהג מר עוזי יושבעייב (להלן – "נהג התובעת"), לידו ישבה אחותו, הגב' יפה יושבעייב; ברכב הנתבע 1 נהגה אשתו, הגב' אורלי ריינר (להלן – "נהגת הנתבעים"), לידה ישבה אמה. האם אינה עדה בהליך המשפטי.

לטענת נהג התובעת, הרכב הראשון בלם את נסיעתו, נהג התובעת בלם אף הוא את רכבו (לא הייתה פגיעה של הרכב השני ברכב הראשון), הרכב השלישי, בו נהגה נהגת הנתבעים, פגע ברכב השני, גרם לו לסטות ימינה 90 מעלות, פגע בו שנית בצד ימין ולאחר מכן הרכב השני פגע במעקה הבטיחות; על גרסה זו חזרה עדת התביעה, הגב' יפה יושבעייב, כאשר היא ציינה שברכב הראשון נראה עשן ונהג הרכב הראשון נראה "מזגזג" (עמ' 6, ש' 14). גרסה זו אף עולה בקנה אחד עם הגרסה שנטענה בטופס ההודעה לחברת הביטוח. נהג התובעת והעדה הדגימו באמצעות רכבי הדגמה את מהלך התאונה.

לטענת נהגת הנתבעים, היא נסעה בנתיב שלישי מימין (בכביש ארבעה נתיבים). באותו הנתיב לפניה נסע הרכב השני. לפתע החל להיראות עשן אפור יוצא מהרכב הראשון (מהאגזוז), הרכב הראשון סטה ימינה, נהג התובעת החל לבלום את הרכב וסטה ימינה כדי לא לפגוע ברכב הראשון. נהג התובעת איבד את השליטה על הרכב, פגע במעקה הבטיחות בצד ימין בזווית של 90 מעלות ולאחר מכן נפגע בצדו הימני מהרכב השלישי, הרכב בו נהגה נהגת הנתבעים. היינו, לטענת נהגת הנתבעים, הפגיעה של רכבה ברכב הראשון אינה תולדה של היעדר שמירת מרחק מהרכב שנסע לפניה. גרסת נהגת הנתבעות נתמכת בגרסה שהועלתה בטופס ההודעה לחברת הביטוח. אמה של הנהגת לא הובאה לדיון להעיד, מפאת גילה. נהגת הנתבעות הדגימה באמצעות רכבי הדגמה כיצד התרחשה התאונה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות, הראיות וההדגמות שבוצעו, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

בתמונות שהוצגו על ידי נהג התובעת נראה בבירור נזק (קל, יחסית לנזק בצד) בחלקו הימני אחורי של רכב התובעת; התמונות כאמור מהוות תימוכין של ממש בגרסת נהג התובעת, אשר טען שהפגיעה ברכבו מאחור הייתה בחלק הימני ברכבו;

כנגד עדות אחת מטעם הנתבעים (עדות אשת הנתבע 1) ישנן שתי עדויות מצד התובעת (עדות בנה ובתה של התובעת); בנסיבות כאמור, ניתנת עדיפות לעדויות התביעה על פני עדות ההגנה;

סביר יותר שרכב התובעת הסתחרר וסטה ימינה 90 מעלות כתוצאה מפגיעה מאחור (כאמור, התמונות מלמדות על פגיעה מאחור) ולא כתוצאה מאיבוד שליטה; סביר שרכב התובעת יסתחרר, במיוחד כאשר הפגיעה מאחור הייתה בצד ולא במרכז החלק האחורי;

בהדגמה שערכה נהגת הנתבעים ניתן לראות כיצד הרכב השלישי סוטה ימינה מהנתיב השלישי מימין אל עבר הנתיב הימני, כל זאת בשעה שהרכב השני כבר היה בנתיב הימני. עובדה זו נזקפת לחובת הנתבעים.

על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 22,432 ₪ (אני מאשר את כל רכיבי הנזק, כאמור בסעיפים 6.1 – 6.3 לתביעה), בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 220 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 500 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: