יורקביץ נ' עמרן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 5/8/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב , הוא רכב על אופנוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב בנתיב השמאלי מבין שניים ולטענתו, ראה את רכבו של הנתבע 1 עומד מימין ללא כל איתות. לטענת התובע, עת המשיך בנתיב בו נסע וחלף במקביל לרכב הנתבע 1 , סטה לפתע רכב הנתבע 1 לכיוון שמאל וזאת, על מנת לפנות לרחוב אסתר המלכה ותוך שהוא פוגע באופנועו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 2, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים. במיקום הנקוב ברחוב דיזינגוף, קיימים אמנם שני נתיבים אלא שהנתיב הימני מבין השניים, תפוס על ידי מכוניות חונות. משכך, נסע הנתבע 1 בנתיב הפנוי היחידי – דהיינו, הנתיב השמאלי. לטענת הנתבע 1 הוא ביקש לפנות לרחוב אסתר המלכה ומשכך, אותת , עצר והמתין עד שמכוניות אשר נסעו בנתיב הנגדי יחלפו. לטענת הנתבע 1 משהנתיב הנגדי התפנה, החל בפניה איטית לכיוון רחוב אסתר המלכה, אלא שהתובע , אשר ביצע עקיפה שלא כדין בתחומי צומת, תוך שהוא יוצר לעצמו נתיב נוסף שאינו קיים- פגע ברכבו של הנתבע 1 . בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות מקום התאונה וכן, תמונות הנזק לאופנועו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו, אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, דין תביעתו של התובע להדחות.

כך, ראשית, הוצגו בפני תמונות מקום האירוע מהן עולה בבירור כי אמנם, כטענת הנתבעים, במקום למעשה נתיב אחד –הוא הנתיב השמאלי אשר אין עוררין כי הנתבע 1 עמד בו. זאת ועוד, אין עוררין כי התאונה ארעה בתחומי צומת , עת ביקש הנתבע 1 לפנות לכיוון שמאל.

תקנה 47 (ה) (4) לתקנות התעבורה , תשכ"א – 1961 , קובעת כי:

"(ה)   נוהג רכב לא יעקוף. לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה:

...