החלטה
1.ביום 7.4.14 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות כנגד המבקש בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.
2.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שיממה לפני מועד דהיון נפגע ועל כן לא יכול היה להתייצב לדיון. המבקש תמך בקשתו באישור רפואי.
3.המשיב מתנגד לבקשה כמפורט בתגובתו שהוגשה לבית המשפט.
4.מאחר והמבקש קיבל זימון לדיון ולא התייצב, הוא אינו זכאי לביטול פסק הדין משיקולי צדק.
5.יש לציין שביום 4.6.13 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה והתייצבות לדיון שבוטל לבקשת המבקש בכפוף לתשלום הוצאות.
6.ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:
"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.
אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי ביהמ"ש באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי ביהמ"ש סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. סנקציה אפשרית נוספת – פחותה בחומרתה – היא השתת הוצאות."
7.המבקש הגיש כתב הגנה בתיק ואיני רואה בהתנהלותו שהביאה לאי התייצבותו לדיון כמי שמתעלם מדעת מההליך השיפוטי. כפי שנקבע ברע"א 6905/11 גולדנברג ואח' נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו), אדם אשר נאלץ, באמת ובתמים, להיעדר מדיון בעקבות מצבו הרפואי, בית המשפט יגלה התחשבות במצבו. כמו כן, מעיון בכתב ההגנה איני סבור שעסקינן במקרה של "הגנת בדים" וקמה למבקש "הגנה לכאורה".
8.יחד עם זאת, מדובר בפסק דין שני שניתן כנגד המבקש בתיק זה אותו מבקש המבקש לבטל. זאת ועוד, המבקש לא טרח להודיע לבית המשפט על כך שאין באפשרותו להתייצב לדיון מבעוד מועד.
9.בנסיבות אלו ולאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, הנני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 7.4.14, חרף התנגדותו של המשיב, בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה והוצאות בסך כולל של 32,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום יופקד, פסק הדין יבוטל, המזכירות תקבע מועד דיון חדש ותזמן את הצדדים והמזכירות תעביר מסך הפיקדון את הסך של 1,000 ₪ שהופקד למשיב/תובע, ללא קשר לתוצאות ההליך.
10.לא נעלמה מעיני טענת המשיב לעניין מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. איני מקבל את טענת המשיב בעניין זה. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) עניינה ביטולה של החלטה ולא ביטולו של פסק דין. אין בתקנות בתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין) כל הוראה בנוגע למועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, להבדיל מביטולה של החלטה. לפיכך, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין, בטעם לאי ההתייצבות, בזכות הצדדים ליומם בפני בית משפט לעומת עקרון הסופיות ומחדליו של המבקש, עדיפה בעיני הדרך של מתן זכות למשיב ליומו בפני בית המשפט על פני מתן פסק דין בהיעדר התייצבות וזאת בכפוף להוצאות המשמעותיות שפסקתי לעיל בהתחשב שעסקינן בהליך שמתנהל בבית משפט לתביעות קטנות וכן בהבטחת התשלום במידה ותביעתו של המשיב תתקבל במלואה באמצעות הפקדת מלוא סכום התביעה.
11.במידה והסכום לא יופקד במועד הנקוב לעיל, פסק הדין לא יבוטל.
ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ד, 06 יוני 2014, בהעדר הצדדים.