יוספי ואח' נ' אוסמנוב ואח'

החלטה

בקשה לסילוק חלק מתביעת התובעים על הסף.

התובע 1 (התובע) יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-28/6/5. בעת שרכב על אופניו מעבודתו נפגע בידי מכונית ונפל. הפגיעה הראשונית לא הותירה נכות אולם לטענתו כששכב על הארץ הגיש לו מאן דהוא בקבוק שתיה שהכיל חומר הדברה והוא שתה אותו, דבר שגרם לו נזק. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של התובע 2 (המל"ל) קבעה כי נותרה לתובע נכות נפשית בשיעור בשיעור 5% וכי יש קשר סיבתי בין שתיית החומר הרעיל לבין הנכות הנוירופסיכיאטרית.

התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

הנתבעים אינם חולקים על עצם קרות התאונה ונכונים לפצות את התובע בערכי כאב-וסבל בגין הפגיעה הראשונית שכאמור לא הותירה נכות. עם זאת הם חולקים על טענת התובע כי הושקה בחומר רעיל בזירת התאונה ולטענתם מדובר בחומר שקיבל התובע ללא קשר לתאונה במהלך עבודתו הכרוכה בחומרי הדברה. הנתבעים מוסיפים וטוענים – ומכאן בקשתם הנוכחית – כי גם אם תתקבל גרסת התובע עדיין לא תקום לתובעים עילה לפי חוק הפיצויים שכן שתיית הרעל אינה קשורה בשימוש תחבורתי ברכב ולגביה הרכב מהווה זירה בלבד. הנתבעים נסמכים בעיקר על פסק הדין ברע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן [2006] שם נדחתה תביעתם של נוסעי רכב שנפגעו מאבנים שניתזו מפיצוצי סלעים שנערכו בסמוך.

התובעים – כל אחד מהם בנפרד – דוחים את טענות הנתבעים וטוענים כי פרשת אליהו אינה רלוונטית לענייננו שכן במקרה הנוכחי פגיעת הרכב היא שהביאה להגשת בקבוק השתיה המורעל, ומכאן שהרכב אינו מהווה זירה בלבד אלא סיבה בלעדיה אין לתאונה.

בחנתי את עמדות הצדדים ומצאתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

בתי המשפט קבעו במשך השנים מבחנים לקביעת הקשר הסיבתי שבין השימוש ברכב לבין התוצאה המזיקה, כאשר בליבת המבחנים עמדה השאלה האם השימוש ברכב הוא אגבי לתוצאה המזיקה והרכב שימש זירה בלבד או שהשימוש ברכב הוביל לתוצאה. בפרשת אליהו נוסף אמנם מבחן של "גורם זר מתערב", אולם נקבע כי נדרש שמעורבות הגורם הזר לא תהא שונה ממעורבותו האפשרית בזירות אחרות והכרעת בית-המשפט נסמכה על כך שהאבנים הניתזות יכולות היו לפגוע בכל אדם, גם ללא קשר לשימוש ברכב המנועי. ההלכה היתה ונותרה אפוא כי יש לבחון כל מקרה לגופו וליישם את כל מבחני העזר על נסיבותיו המדוייקות. כפי שציין כב' השופט ריבלין בחלטה לדחות בקשה לקיום דיון נוסף בפרשת אליהו (דנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי בע"מ נ' אליהו [2007]): "[]כל מקרה ומקרה מציב קשיים חדשים ומצריך שקילה זהירה של ההשלכות הפרטניות והמערכתיות של הכרעתו .... פסק-הדין עצמו מכיר ביחסיותם של התנאים המוצעים בו ובקיומם של יוצאים מן הכלל. אכן, נראה כי נכון יהיה לראות במבחן העזר שהוצע לא כמבחן גורף וחד-משמעי אלא ככלי עזר מחשבתי שאינו בא לסטות מן השורה אלא להשתלב בה".

יישום מבחני הפסיקה מוביל למסקנה כי בשלב זה אין לשלול קיומו של קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התוצאה המזיקה ואם יוכחו טענותיו של התובע עשוי בהחלט להימצא כי הרכב לא שימש זירה בלבד, שכן עצם הגשת בקבוק המשקה הרעיל לתובע נבעה מן הפגיעה הראשונית. לכאורה קיים קשר סיבתי עובדתי ברור בין השימוש ברכב לבין מתן המשקה הרעיל ומצב דברים זה שונה מפרשת אליהו ופרשות אחרות שם היתה התוצאה המזיקה אקראית ומנותקת לחלוטין מן השימוש ברכב. ברי כי תתכן בסיומו של ההליך גם תוצאאה שונה, אולם טרם יוכרע לכאן או לכאן יש לבחון את העובדות, ואם יוכח שאכן הוגש משקה רעיל (והנתבעת, כאמור, חולקת על כך) לברר את נסיבות הגשת המשקה ואת טיב הקשר שבין הנפילה לבין הגשת הבקבוק. רק אז ניתן יהיה ליישם את מבחני הפסיקה במלואם ולקבוע אם אכן מדובר בתאונת דרכים אם לאו.

סוף דבר: הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪. ההוצאות ישולמו בסיום ההליך וללא קשר לתצאותיו.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: