ת"א
בית משפט השלום רמלה
|
1957-05
29/11/2009
|
בפני השופט:
אסתר נחליאלי חיאט
|
- נגד - |
התובע:
יוסף קניאס
|
הנתבע:
מפעלי מתכת רפאל אזולאי ובניו בע"מ
|
פסק-דין |
נגד
צד ג'
סימת ייצור מכונות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א. ירון ו/או יעקובוביץ
פסק דין
1.תאונת עבודה שארעה לתובע ביום 21.3.01 ובה נגרמו לו נזקי גוף היא נושא התביעה שלפני (להלן: 'התאונה').
2. הנתבעת 1 היא המעבידה של התובע במפעל למתכת שבבעלותה (להלן: 'הנתבעת'); הנתבעת 2 היא מבטחת של הנתבעת 1 (להלן: 'המבטחת'); צד ג' הינו יצרן המכונה שבעת העבודה עליה ארעה תאונת העבודה.
אופן ביצוע העבודה שבעטיו ארעה התאונה תואר על ידי התובע בסעיפים 3, 4 לתצהיר העדות הראשית ואביא הדברים כלשונם "ביום 21.3.01 עבדתי ליד מכונה לכיפוף פחים מסוג 'סימת'... אשר פועלת באמצעות שני 'סכינים', עליון ותחתון, המוחלפים מדי פעם בהתאם לסוג הפח שיש לכופף. החלפת הסכינים נעשית באופן שגרתי על ידי עובדי המפעל, כל פעם שיש צורך בהחלפת סוגי הפחים וכך גם אני הייתי עושה בעת שעבדתי על המכונה. בשעה 15.45 לערך בעת שהחלפתי את הסכין העליון במכונה לצורך כיפוף פח דק, והחזקתי אותו ביד שמאל לצורך הברגתו למקומו, נלחצה לפתע דוושת ההפעלה של המכונה (ככל הנראה עקב טעות) על ידי עובד אחר שעבר במקום, בשם אנדרי לנצ'נקו, וכתוצאה מכך הסכינים העליון והתחתון נלחצו זה לזה תוך קטיעת אצבעות ידי השמאלית".
לטענת התובע לא היתה המכונה מגודרת בשום צורה ולא הותקנו בה אמצעי בטיחות כלשהם שיכולים להפסיק את "עבודת המכונה בעת שיד אדם מוחדרת אל בין חלקיה הנעים. גם לא היה במפעל ...כל שילוט אזהרה או הנחיות כתובות באשר לשימוש במכונה" (סעיף 8 לתצהיר), עוד ציין התובע כי כשהתחיל לעבוד במפעל לא עבר כל הדרכה וגם לא הונחה בהנחיות ספציפיות כיצד לעבוד במכונה זו, ובלשונו "כל אחד במפעל עשה את עבודתו כראות עיניו בזמנו החופשי, ולא היתה יד מכוונת כלשהי או הנחייה מפורשת לנושא בטיחות כלשהו, ובכלל זה גם לא היו הוראות מסוימות לגבי אופן הפעלת המכונה, אופן הפעלת הסכין במכונה, שימוש באמצעי מיגון וכיו"ב" (סעיף 9).
עוד לדברי התובע עבד כך שנים רבות, וגם עובדים אחרים שהתקבלו לעבודה עבדו באותו אופן ובאותה 'שיטת' עבודה בלי שקיבלו כל הדרכה.
לדברי התובע עבד כפועל ייצור וכפחח במפעל הנתבעת ועשה את העבודה כמו יתר הפועלים במפעל. לדבריו לא שימש 'מנהל עבודה' "רשמי" כנטען, קרי, לא היה אחראי על סידור העבודה ולא על עבודת הפועלים האחרים גם לא על האופן בו בוצעה העבודה על ידי הפועלים האחרים; לדבריו עבד עמם יחדיו, ללא הבדל בסוג המטלות ואופן ביצוען; ואולם מאחר "שמדובר במפעל שהיה שייך לאביה של אשתי... ומעצם קרבתי ל'בוס' שמשתי מעין 'מנהל עבודה', כמו שאר בני המשפחה שעבדו במפעל..." (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית).
בדברים אלה תמך גם עד התביעה לנצ'נקו, שעבד עם התובע במפעל:
"ש. יוסף היה מנהל עבודה כשאתה באת?
ת. לא, הוא היה עובד כמונו במכונות.
ש. מי היה מנהל הייצור?
ת. לא היה כל כך. שמענו מה אמר לנו רפי ועשינו" (עמ' 18 ש' 17- 21)
על דברים אלה חזר התובע בעדותו בבית המשפט והבהיר כי לא היה מנהל עבודה וכי "זה מפעל קטן. אין מנהל עבודה. על מי תהיה מנהל עבודה? זה מפעל קטן. זה מכונות כיפוף שבכל מכונה עובדים שני אנשים. זה גליוטינה שעובדים שני אנשים, זה מסגריה שעבד שם מסגר אחד או שניים...כל אחד היה צריך לעשות מה שבתחום שלו..." (עמ' 25 ש' 1- 5), ו"לשאלת בית המשפט כמה עובדים היו, לפעמים 10, 12, 15, 9, תלוי בעבודה..." (עמ' 25 ש' 1).
7. העד מטעם התובע, אנדרי לנצ'נקו, פועל של הנתבעת שעובד במפעל עד היום, ציין אף הוא כי עבד יחד עם התובע וכי "לא קבלתי שום הסבר איך לעבוד על המכונות ואיך להזהר מפגיעה. לא קבלתי שום הסברים כשהתקבלתי לעבודה... " (סעיף 4 לתצהירו).
גם בבית המשפט העיד כי הפועלים היו מחליפים את הסכינים:
"...כל אחד יכול היה להחליף את הסכינים?