יוסף עאטף עאסלה ואח' נ' עאסלה ואח'

החלטה

1.בפני בקשה למחיקת תביעה ו/או לדחייתה על הסף.

מבוא.

2.המשיבים הגישו ביום 31.1.02 תביעת נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, בת.א (ק"ש) 144/02 בגין תאונת דרכים מיום 7.3.01, בה למרבה הצער, נהרג המנוח יוסף עאטף עאסלה (קטין). התביעה הוגשה על ידי הוריו של המנוח משיבים 2 ו-3. ביום 2.5.04 ניתן פסק דין, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, על פי הצעת בית המשפט (להלן "פסק הדין").

3. כחודש וחצי לפני מתן פסק הדין, ביום 15.3.04 ניתן פסק הדין בענין "אטינגר", אשר כידוע הכיר בפיצוי בראש נזק של אובדן כושר השתכרות ב"שנים האבודות".

4. לאור הלכה חדשה זו, הגישו המשיבים ביום 20/5/2008 תביעה לביטול פסק הדין. בבסיס התביעה הטענה, לפיה הסכמת המשיבים לפשרה בפסק הדין, היתה מאחר ולא ידעו על "הלכת אטינגר" החדשה. משכך, דין פסק הדין להתבטל, בשל שינוי נסיבות מהותי, טעות, הטעייה ומחובת הצדק.

5. המבקשת הגישה כתב הגנה וכן בקשה זו, למחיקת התביעה ו/או דחייתה על הסף.

טענות הצדדים.

6. לטענת המבקשת, קיים מעשה בית דין והשתק עילה, באשר עילת התביעה סולקה בפסק הדין, ובתשלום שקיבלו המשיבים על פי פסק הדין.

התאונה קרתה ביום 7/3/01, ועל התביעה חלה התיישנות. בנוסף, המשיבים מנועים ו/או מושתקים מלהעלות טענה כלשהי נגד פסק הדין, בחלוף כ- 4 שנים ממועד מתן פסק הדין.

לגופה של הטענה בדבר "הלכת אטינגר" והשינוי במצב המשפטי בעקבותיה, טוענת המבקשת, כי על המשיבים להפנות טענותיהם כלפי בא כוחם הקודם, אשר ייצג אותם בהליך הקודם ולא כלפי המבקשת, בעילה של הטעייה. היתה מוטלת עליו החובה להעריך הסיכויים, הסיכונים וכדאיות הסכם הפשרה, כאשר כל צד שוקל את שיקוליו הוא.

שיקוליהם של המשיבים הינם שיקולים של כדאיות כלכלית, שאינם מצדיקים ביטול הסכם פשרה 4 שנים לאחר מתן פסק הדין.

עוד נטען, כי "הלכת אטינגר" שנקבעה ביום 15.3.04, התייחסה לפקודת הנזיקין בלבד. באותו מועד, לא הוכרעו שתי שאלות: האחת, האם "הלכת אטינגר" תחול גם על תביעות תלויות ועומדות והשנייה, האם תחול גם על תביעות על פי הפלת"ד.

תשובות לשאלות אלה, ניתנו בפסיקות בית המשפט העליון מאוחר יותר, בשנת 2006 ולא לפני כן. על כן, במועד מתן פסק הדין ביום 2.5.04, לא הייתה "הלכת אטינגר" הלכה מחייבת ביחס למקרה הנדון באותה עת. ההחלטה אם לסלק את תביעת העיזבון במקרה זה בהליך הקודם, הייתה בידי בא כוח המשיבים והמשיבים, על פי המצב המשפטי הידוע באותה עת, תוך שכל צד שוקל את שיקולי הכדאיות הכלכלית שלו.

7. המשיבים טוענים, כי תביעתם מחייבת בירור העובדות המתייחסות לטענותיהם, בדבר הטעייתם על ידי המבקשת ואת מחדליה, כאשר נהגה כלפיהם בחוסר תום לב, בכוונת מרמה ועושק.

נטען, כי מדובר בטעות במצב המשפטי הקיים. "הלכת אטינגר" היתה ברורה, קבועה ומיושמת, נכון ליום כריתת ההסכם ומתן פסק הדין. היה ברור, כי יש לפסוק למשיבים פיצוי, בגין הפסדי השתכרות של המנוח בשנים האבודות.

לטענתם, המבקשת ידעה כי ההלכה שונתה בסוגיה שבפניה, הביעה הסכמתה להצעת בית המשפט, תוך ניצול אי ידיעת המשיבים או טעותם בדבר שינוי ההלכה. בכך, הטעתה הן את המשיבים והן את בית המשפט, ויש בכך משום עושק של המשיבים. "הלכת אטינגר" הוחלה גם על תביעות לפי חוק הפלת"ד .

עוד נטען, כי השארת פסק הדין על כנו, יביא לעשיית עושר שלא כדין על ידי המבקשת. השינוי ב"הלכת גבריאל" הקודמת, מחייב ביטול פסק הדין מטעמי צדק.

דיון.

8. ברע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות נ' עזבון עבד אלחמיד (לא פורסם) (27/2/2006) נקבע, כי "הלכת אטינגר" חלה גם על תביעות תלויות ועומדות. אין חולק, כי בעת מתן פסק הדין בענין אטינגר, תביעת המשיבים היתה תלויה ועומדת.