יוסף נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה (כב' השופט י. גרטי), אשר דחה בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, להאריך מועד להישפט על דו"ח ברירת משפט שעניינה עבירה של אי-ציות לרמזור אדום.

עסקינן בדו"ח שנרשם למערער ביום 09.11.09, ביום 25.04.10 נשלחה אליו הודעת תשלום, קנס עם תוספת פיגור עד יום 20.08.10.

רק ביום 28.12.10, כלומר, למעלה מארבעה חודשים אח"כ, פנה המערער לראשונה בבקשה להארכת מועד לראשית, היא המשטרה, ובקשתו נדחתה.

פסיקתו של בית המשפט העליון קובעת עפ"י הוראות סעיף 229 ח' (2) לחסד"פ, שבקשות מעין אלה לבטל פסקי דין, לא יעתרו, אלא בנסיבות חריגות ולאחר ששתי הדרישות של הסעיף עליו מדובר ולמצער אחת מהן, מתמלאות.

בית משפט קמא, לאחר שבחן את הפסיקה ואתל החקיקה, דחה את הבקשה, וללא כל ספק עשה כן עפ"י הדין והפסיקה.

אכן מתעורר קושי כאשר בית משפט רואה סיטואציה בה אדם טוען שהוא לא עבר את העבירה, ואין הוא טוען את הדברים בעלמא אלא מצרף תצהיר של אדם אחר, המודה הוא שנהג את הרכב בעת שצולם, ואף מודה בביצוע העבירה.

מנגד, כאמור, בית משפט קמא לא טעה בפרשו את הדין ובנהגו עפ"י הפסיקה של בית המשפט העליון בפרשה זו, ולכן חזרתי וביקשתי מב"כ המערער להסביר בפניי את שלא הסביר בפני בימ"ש קמא, מדוע ישן המערער על זכויותיו כ"כ הרבה פעמים ולמשך זמן כה רב, תשובה לא התקבלה.

אין בנסיבות תיק זה כל נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע התאחר המערער בקביעותיו, ולכן, אין לקבל את הערעור, משלא טעה בימ"ש קמא בקביעתו.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: