יוסף נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 11/5/11 למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום, נהג המבקש ברכב במהירות של 134 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, הן בשל העדר אזכור בדו"ח אודות תמרור המורה על המהירות המותרת במקום, הן משום שהשוטר טעה ברישומיו ביחס למהירות שנצפתה והן משום שהשוטר כנראה איבד קשר עין עם המבקש בעת שביצע פרסה כדי לנסוע בעקבות המבקש. עוד טען ב"כ המבקש כי קיים ספק ביחס למיומנותו הנטענת של מפעיל הדבורה וכי לא נשקפת מסוכנות מהמבקש אשר לחובתו עבירת קנס אחת.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, הפנתה לחומר החקירה וטענה לקיומן של ראיות לכאורה, ביניהן לזכרון הדברים שערך השוטר שביצע את המדידה ולתגובת המבקש ממנה עולה כי אינו מכחיש את העבירה. ב"כ המשיבה הוסיפה כי נשקפת מן המבקש מסוכנות הן בשל חומרת העבירה בה הואשם בתיק זה והן משום שביצע את העבירה בהיותו נהג חדש שקיבל רישיון ב-2010 וכבר צבר לחובתו הרשעה בנהיגה בחוסר זהירות מ-2011.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

תגובת המבקש על פי "דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום", משקפת הודאה: "אני מצטער אתה צודק...". כך גם תגובת המבקש בשימוע: "אני בד"כ לא נוסע ככה".

כאמור לעיל, טען הסנגור כנגד קיום קשר עין רצוף ולגבי טעות ברישום המהירות.

בדו"ח "נסיבות המקרה" נרשם ע"י השוטר: "נקלט הרכב במהירות של 134 קמ"ש וננעל במהירות של 135 קמ"ש. קשר עין רצוף..."

מכאן ש"הטעות של השוטר", שאליה הפנה הסנגור, אינה טעות כלל, כי אם ציון השלב בו "נקלט" הרכב וציון השלב האחר בו "ננעל" על מהירות מסוימת.

בנוסף, מדו"ח נסיבות המקרה, כאמור, עולה לכאורה כי השוטר הקפיד על קשר עין רצוף עם המבקש.

מדו"ח זכרון דברים להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL סעיף 3 עולה כי נערכו בדיקות תקינות כנדרש, כי רכב המבקש היה בודד בכוון נסיעתו, כי התקיים קשר עין רצוף בין השוטר למבקש וכי המדידה בוצעה באור יום ובאזור מישורי, תוך הקפדה על המתנה של 3 שניות.

בגוף הדו"ח ציין השוטר מפורשות כי המהירות המותרת במקום ביצוע העבירה הנה 80 קמ"ש. היות שבשלב הדיוני הנוכחי נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד, הרי שטענת המבקש ביחס להעדר אזכור בדבר תמרור המורה על 80 קמ"ש, דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי, בפרט לאור תגובת המבקש במסגרת הדו"ח ובשימוע בפני הקצין, ממנה עולה הודאה.

אף הספק שהעלה הסנגור ביחס למיומנות המפעיל מקומה להתברר בתיק העיקרי, שם ניתן לבחון האם הוכשרו המפעילים עובר לעבודה המעשית עם מכשיר הדבורה.

הנה כי כן, קיימות בתיק זה ראיות לכאורה להוכחת האישום.

נהיגה במהירות מופרזת הנה עבירה חמורה ביותר, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

במקרה דנן, נהג המבקש במהירות של 130 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש. דהינו, 50 קמ"ש מעל למהירות המרבית המותרת.

המבקש הנו "נהג חדש", מעמד המחייב את המבקש לנהוג בזהירות יתרה לאור ניסיונו המועט בנהיגה. למרות שקיבל רישיון נהיגה ב- 25/8/2010, הספיק המבקש לצבור לחובתו הרשעה אחת בגין נהיגה שלא בזהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, אותה עבר ביום 19/12/10.

השילוב בין חומרת העבירה דנן לבין העובדה שעבירה חמורה זו נעברה בעת היותו "נהג חדש", שכבר צבר לחובתו הרשעה נוספת, מעיד על מסוכנותו של המבקש לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.

אשר על כן, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.