יוסף נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

פסק דין

ביום 30.11.08, ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 365,134 ₪ ל- 13 נושים.

החייב הצהיר כי נפתחו נגדו 10 תיקי הוצל"פ, נערכה לו חקירת יכולת, ותיקיו אוחדו.

כנגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב, על סך כולל של 206,670₪.

בימים 05.07.09 ו-12.07.09 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב, בהם נכחו החייב ובא כוחו, ולא נרשמה נוכחות של מי מנושי החייב.

החייב הגיש הצעת הסדר, אשר נדחתה על ידי הנושה העיקרי שלו, בנק מרכתניל דיסקונט.

לגרסת החייב, הוא ניהל עסק לממכר רהיטים, משנת 02'. החייב טען כי בשנת 05', הוא נקלע לקשיים כלכליים עקב מצב קשה בשוק, ובעיקר בעקבות שקים שנמסרו לו על ידי לקוחות וחוללו בהעדר פירעון. האמור גרם להגבלת חשבוניותיו בשנת 06', חזרה של שקים שמסר והפסקת עבודתם של ספקים מולו.

בתגובתו המאוחרת, החייב שינה מגרסתו לעיל, וטען כי מה שגרם להידרדרות העסקית היו פעולות שנקט בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "הבנק"), במסגרת הליכי הוצאה לפועל של פסק דין משנת 04', אשר ניתן כנגד החייב (בהעדר בקשת רשות להתגונן), ועל בסיס כתב ערבות עליו חתם החייב לטובת אחיו. [כיום תביעת החוב של הבנק עומדת על 164,312 ₪].

לטענתו פעולות אלו הן שלמעשה הובילו לקריסתו הכלכלית; כשתוצאה מהן חשבון הבנק שלו נחסם, ובוטלה לו מסגרת האשראי, מה שגרם בסופו של יום לירידה בהיקפי המכירות וברווחי העסק [מכיוון שלא יכול היה למשוך שיקים מחשבונו כשמנגד, שקים ישירים של לקוחות חזרו כנטען]. החייב הוסיף, כי סגירת העסק והמשך עבודתו כשכיר מעידים כי הוא עשה ועושה מאמצים שלא ליצור חובות נוספים.

לטענת הכנ"ר, גרסתו של החייב להיווצרות חובותיו נסתרה, ואינה תואמת את תביעות החוב שהוגשו נגדו, את הרשעתו בהליך פלילי בגין אי ניהול פנקסי חשבונות כן קיומם של חובות גבוהים להנהלת בתי המשפט;

ב"כ הכנ"ר טען כי החוב העיקרי של החייב הינו אמנם חוב לבנק, אולם זה מקורו במימוש ערבות על הלוואה בסך של כ- 10,000 ₪ עליה חתם החייב לאחיו בשנת 94', זאת בניגוד לגרסה אותה הציג החייב בבקשתו, לפיה חובותיו נבעו כתוצאה מכישלון עסקי, וחילולם של שקים שנתנו לו על ידי לקוחות [כאשר גם הגרסה המשלימה של החייב לעניין החתימה על הערבות לאחיו אינה מתיישבת עם נתוני החובות, כאשר בגירסה המאוחרת הנ"ל טען כי ערב לאחיו לצורך קבלת משכנתא מן הבנק].

באשר לעסקו של החייב, טען הכנ"ר כי בחקירת החייב התברר, כי הוא אמנם פתח תיק עצמאי בשנת 02', אולם הוא לא פתח תיק במע"מ ובמס הכנסה [לציין בנדון כי צורפו עותקים לכאורה מפנקסי מע"מ משולמים וכן דוחות שנתיים למס הכנסה, שם צוין קיום העסק]. מכל מקום החייב נתפס בביקורת של מס הכנסה, והוגש נגדו כתב אישום במסגרת ת"פ 4044/03 בבימ"ש השלום בנצרת. החייב הורשע על פי הודאתו באי ניהול פנקסי חשבונות, ונקנס בסך של 8,000 ₪, סכום אותו לא פרע עד ליום זה.

בנוסף, לטענת ב"כ הכנ"ר, עיון בדוחות שהגיש החייב, מעלה כי עסקו [למעט בשנת 05'] הניב רווחים שנתיים קטנים בסך של כמה אלפי ₪, עם זאת היקפי המחזורים היו שונים זה מזה משמעותית, באופן המחזק את הטענה כי היו אי סדרים כספיים בעסקו של החייב.

נוסף על האמור, כנגד החייב הוגשה תביעת חוב של הנהלת בתי המשפט, על סך 33,435 ₪. תביעת החוב עיקרה בדוחות משטרה בגין שימוש שלא כדין ברכב [19 קנסות בגין נסיעה ללא רישיון רכב/רישיון נהיגה, נהיגה במהירות מומפרזת וכיוב'].

בתגובתו המאוחרת טען החייב כי קביעת הכנ"ר על סמך עיון ברווחי העסק ובמחזורים כי היו אי סדרים בדיווח ההכנסות, אין לה על מה שתסמוך. עוד לטענתו אין בעצם הרשעתו באי ניהול פנקסים, כדי להעיד על האמור.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת החייב, חוו"ד הכנ"ר ותגובת החייב אליה וכן תגובות משלימות, ולאחר שקילה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להידחות;

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.

תכליות אלו, עפ"י ההלכה הפסוקה, אינן עומדות בפני עצמן וכפופות בראש ובראשונה בהוכחת תום לב מצד החייב.

בהתאמה, סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.