יוסף נ' הירש

פסק דין

דברי פתיחה

בפניי מונחת תביעה כספית בסך של 16,000 ₪ שהוגשה על ידי לקוחה לשעבר נגד עורך הדין שייצגה בתביעה בגין הפרת חוק זכויות חולה בטענה, כי זה האחרון לא העביר לה פיצוי שנפסק לה אגב הסכם פשרה שאליו הגיעה הלקוחה עם הצד שכנגד בתביעה הנ"ל.

המחלוקת בקליפת האגוז מקורה בכך, שהתובעת פנתה אל הנתבע על מנת לייצגה אל מול קופת חולים כללית בשל עבירה על חוק זכויות החולה ופגיעה בפרטיותה. הנתבע ייצג את התובעת בתביעה שהגישה כנגד קופת חולים והגיע עם האחרונה להסכם פשרה אשר כלל פיצוי בסך של 13,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% מן הפיצוי שנפסק ובצירוף מע"מ כחוק. הנתבע לא העביר לתובעת את הפיצוי אשר נפסק לה בגדר פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בטענה, כי נתן לה שירות משפטי נוסף בהליך אחר בענייני משפחה. ראיה אודות השירות המשפטי האמור והיקפו, עוה"ד אינו יכול להציג מאחר ולטענתו, התובעת לקחה את תיקיה ממשרדו ללא הסכמתו ותוך שימוש בכוח.

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות. בישיבה הראשונה, עתרה התובעת בבקשה כי בית המשפט יתיר לה ייצוג משפטי על ידי עורך דין. בית המשפט נעתר לבקשה והתיר לתובעת ייצוג משפטי בתביעה דנן על מנת לשמור על האיזון הראוי בינה לבין הנתבע, שהינו עורך דין במקצועו (תוך חיובה בהוצאות). אי-לכך, נדחה הדיון למועד נוסף. בישיבה השנייה שהתקיימה בתיק העידו התובעת והנתבע עצמם, וכן גב' דורית הירש, רעייתו של הנתבע ומי שעבדה עמו כמזכירה במשרדו בתקופה הרלוונטית לתביעה. בתום הבאת הראיות, הגישו ב"כ הצדדים, כפי בקשתם, את סיכומיהם בכתב.

תמצית טענות התובעת

התובעת טוענת, כי הנתבע לא הביא ראיות המוכיחות, כי ביצע עבורה עבודה נוספת בתיק משפחה המזכה אותו, לכאורה, בשכ"ט נוסף מעבר לזה המגיע לו עקב טיפולו בתביעה כנגד קופ"ח, זאת מלבד עדותה של מזכירת משרדו, שהינה גם רעייתו, ואשר מהימנות עדותה מוטלת בספק.

לשיטת התובעת, הנתבע עשה שימוש בכספים אותם קיבל בנאמנות בעבור לקוח במשרדו, ולגביהם אין לו זכות קיזוז. לטענתה, היא לא קיבלה כל התראה מהנתבע לעניין חוב כספי שהיא חבה לו בגין טיפולו בתיק הנוסף.

באשר למסמך "סיכום חשבון" (נ/1) אשר, לטענתה, הציג הנתבע לראשונה רק במהלך הדיון, מסמך זה מעולם לא הוצג לתובעת ואינו נושא את חתימתה, כאישור לקבלתו, ואף לא הוצג אישור מסירה כלשהו או אישור משלוח בדואר רשום עם אישור מסירה המעידים, כי מסמך זה נתקבל לידיה של התובעת.

בהתייחס לגרסת הנתבע, ולפיה נטלה התובעת בכוח את תיקיה ממשרדו, תוך תקיפת מזכירתו ההרה של הנתבע ופציעתה, נטען כי גרסה זו כלל לא הוכחה. התובעת טוענת, כי אין מקום לייחס כל משקל לעדותה של מזכירת הנתבע, שהינה כאמור אשתו, בנושא זה. הימנעות הנתבע או אשתו מהגשת תלונה כנגד התובעת במשטרה בגין אירוע התקיפה ונטילת התיקים בכוח מן המשרד (המוכחש ע"י התובעת) מעידה על כך, שגרסתו של הנתבע אינה אמת וכי גרסה זו נועדה כדי לחפות על העדרו של הסכם המעניק בידי הנתבע את הזכות לקזז שכ"ט נוסף מן הפיצוי שנתקבל לידיו.

התובעת טוענת, כי יש להחיל על נסיבות המקרה שלפנינו את עבירת העושק המוסדרת בסעיף 431 לחוק העונשין, שיש לה גם תחולה בדין האזרחי, ולפיה התקשרות בין צדדים אשר אין ביניהם שוויון כוחות, כבענייננו, הינה בטלה וסעיפיה המקפחים מפורשים כנגד הצד החזק להתקשרות אשר ערך אותם, קרי- עורך הדין, זאת בשים לב לנסיבותיה האישיות המיוחדות של התובעת, בהיותה אם חד הורית לשני ילדים קטינים, והשרויה במצב כלכלי קשה המזכה אותה בקבלת סיוע משפטי.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע פעל בניגוד לחוק הנאמנות והפר את נאמנותו כלפי לקוחתו, כשקיבל בעבורה כספים וקיזז מהם בלא היתר מפורש כדין ובלא הסכמתה לעניין הקיזוז. ניתן היה לצפות מהנתבע, מכוח היותו עורך דין, כי יציג אישור מסירה או תעודת משלוח בדואר רשום המעידים על משלוח הודעה ללקוחתו התובעת בעניין קיומו של חוב כספי כלשהוא, כטענתו, וכן להתריע בפניה כי במידה ולא תשלמו תקום לו זכות עיכבון ביחס לכספים המוחזקים בידיו בנאמנות, זאת לאחר קבלת צו מבית משפט במסגרת תביעה נפרדת שיגיש הנתבע כנגד התובעת ביחס לחוב הנטען.

התובעת צירפה, לראשונה, לסיכומיה מסמכים שמתייחסים לשחרור הגרוש שלה מהכלא וטענה, כי מסמכים אלה מפריכים את גרסת הנתבע לעניין היזקקותה לשירותיו בתיק המשפחה הנטען שעניינו הוצאת צו הרחקה והגנה מן הגרוש שלה.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי בקשר לטיפול בתביעת התובעת כנגד קופ"ח בגין הפרה של חוק זכויות החולה, נערך ונחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים (נ/3), ולפיו נקבע שכ"ט מוסכם בשיעור 15% "מהתקבולים". לטענתו, בהמשך נערך ונחתם שכ"ט חדש בין הצדדים, ולפיו התחייבה התובעת להעביר לנתבע את הפיצוי בסך 10,000 ₪ שהיה אמור להתקבל לידיה אגב החתימה על הסכם פשרה בתביעה כנגד קופ"ח, וזאת לכיסוי שכ"ט המגיע לנתבע בגין טיפול בתיק נוסף בענייני משפחה.

הנתבע הטעים, כי כל הכספים נגבו מהתובעת כדין בגין טיפול בשני תיקים: הראשון – תביעה נגד קופת חולים בשל עבירה על חוק זכויות החולה ; והשני - צו הגנה והרחקה נגד הגרוש של התובעת. לטענתו, ביום 23.5.11 הגיעה התובעת למשרדו וביקשה ליטול לידיה את 2 התיקים שבטיפולו, ובהמשך אף "חטפה אותם מידי מזכירתו", וכל שנותר בידיו מהמסמכים המקוריים הוא הסכם שכר הטרחה בגין התיק הראשון (נ/3) וסיכום החשבון (נ/1).

הנתבע טוען, כי בנוסף לחתימה על הסכם שכ"ט השני נערך מסמך "סיכום חשבון" סופי מיום 9.5.11 (נ/1), שתוכנו לא הוכחש על ידי התובעת, ואשר מראה כי התובעת הביעה הסכמה לקיזוז שכ"ט בגין הטיפול בתיק המשפחה מן הפיצוי שהתקבל מן התביעה כנגד קופ"ח. לטענתו, סיכום החשבון הנ"ל מוכיח דבר קיומו ותוכנו של הסכם שכר הטרחה שנכרת עם התובעת בגין הטיפול בתיק השני הנוגע להוצאת צו הגנה והרחקה מן הגרוש של התובעת.

לטענת הנתבע, הימנעותו מהגשת תלונה במשטרה כנגד התובעת בגין אירוע התקיפה אינה יכולה להיזקף לחובתו, מכיוון שהוא אינו נוהג, כעניין שבמדיניות, להגיש תלונות במשטרה כנגד לקוחות משרדו. לטענתו, בין שיקוליו השונים של הנתבע, קיים החשש להעמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים, לייצר חשש בקרב לקוחות פוטנציאליים, להעצים מקרים ולהביאם למקומות שליליים, פגיעה בתדמית וכדומה.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת מעולם לא העלתה את הטענה בדבר קיומו של חוב כספי שחב לה הנתבע אגב הטיפול בתיק הראשון. טענה זו עלתה, לראשונה, רק בעת הגשת התביעה דנן. גם עת הגיעה התובעת למשרדו של הנתבע ביום 23.05.11 וביקשה למשוך את התיקים שלה, היא לא טענה לחוב כספי כלשהוא. תלונתה במשטרה הוגשה בשל תקיפה ולא מחמת קיומו של חוב כספי, כאשר בתום הבירור סגרה המשטרה את התיק והתובעת לא הגישה ערר בגין הסגירה. גם תלונתה של התובעת כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין לא כללה טענה בדבר קיומו של חוב כספי, והיא אף נגנזה על ידי הלשכה בנימוק שאין עבירה. לטענת הנתבע, במסגרת התגובה שמסר ללשכת עורכי הדין הוא צירף את סיכום החשבון (נ/1), והתובעת לא ערערה על סיכום זה ואף אישרה במהלך הדיון כאן, כי הלשכה שלחה אליה את תגובתו של הנתבע על נספחיה, לרבות סיכום החשבון. גרסת התובעת, ולפיה הנתבע נותר חייב לה כספים, התעוררה לראשונה, כאמור, רק בעת הגשת התביעה דנן.

הנתבע היפנה בסיכומיו לפסיקה שהכירה באפשרות הוכחת קיומו ותוכנו של הסכם שאבד או שאין בידיו להציגו מסיבות שאינן בשליטתו, שלא מכוח כלל "הראיה הטובה ביותר", אלא דרך הצגתן של ראיות משניות, ובענייננו באמצעות סיכום החשבון (נ/1). לטענתו, סיכום החשבון, שתוכנו לא הוכחש ע"י התובעת, כאמור, מהווה ראיה לקיומו של הסכם שכר טרחה חדש שנכרת בין הצדדים בגין התיק השני. עורך הדין עמד על חיזוקים נוספים שמצא לגרסתו דווקא בעדות התובעת אשר לא שללה במהלך הדיון, כי שוחחה עמו על הסכסוך הנטוש בינה לבין גרושה ואף אמרה לו, כי ייתכן שתיזקק לשירותיו המשפטיים בקרוב. עורך הדין אף ביקש לראות תימוכין נוסף לגרסתו במסמכים שצירפה התובעת ללא רשות לסיכומיה והמעידים, כי היא חששה מיציאת הגרוש שלה לחופשות מהכלא ומשחרורו הצפוי ביום 06.05.11 לאחר קיצור שליש מריצוי העונש שלו. לטענת הנתבע, יש בכל אלה כדי לתמוך בגרסתו, לפיה נעזרה התובעת בשירותיו כדי להתגונן מפני הגרוש שלה באמצעות צווי הגנה והרחקה, שהם עניינו של התיק השני.