יוסף אדרת נ' בנק פתוח-תעשיה סניף משרד ראשי

החלטה

בפניי בקשה לחיוב התובע בערובה להוצאות הנתבעים.

עסקינן בתביעה לביטול הסכם מכר שנכרת בין כונס הנכסים מטעם הבנק לפיתוח התעשייה בע"מ, לבין הנתבעים, לפיו נמכר לנתבעים נכס מקרקעין של התובע. התובע טען כי כונס הנכסים הציע לו לפדות את הנכס, ולכן התובע חיפש רוכש לקרקע, על מנת שאותו רוכש יממן את פדיון הקרקע עבורו, ולאחר מכן, אותו מממן ירכוש מהתובע חלק מהקרקע, כאשר הסכום ששימש לפדיון הקרקע יהווה תמורה לרכישת אותו חלק. אז נוצרה היכרות בינו לבין הנתבע 1, אשר הביע הסכמתו להצעתו של התובע, אלא שכעבור זמן קצר התחמק בתואנות שווא מן התובע, פנה ישירות לכונס הנכסים והציע לקנות את הקרקע. הכונס קיבל את הצעתו של הנתבע 1 ומכר לו את הקרקע, מבלי שתינתן לתובע הזדמנות נאותה להשתתף בתחרות. לטענת התובע, דין הסכם המכר להתבטל עקב הפרת נהלים על ידי כונס הנכסים ועקב התנהגותו הנלוזה של הנתבע 1.

הנתבעים ביקשו לחייב את התובע בערובה להוצאות, לנוכח סיכוייה הקלושים של התביעה.

הכלל הוא שבית המשפט יעשה שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד- 1984), ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התובענה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע (רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא- פורסם בנבו).

במקרה דנן באתי לכלל מסקנה כי סיכויי ההצלחה של התובענה הם אכן קלושים, באופן שמצדיק את חיובו של התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

טענותיו של התובע נטענו בפני ראש ההוצאה לפועל ונמצאו חסרות בסיס של ממש. בענין זה ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת ביום 19.11.2006, המדברת בעד עצמה. נקבע, בין השאר, כי התובע שקט על שמריו ולא ניסה למנוע את אישור המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל. מכל מקום, וזה העיקר, אף אם אצא מנקודת הנחה כי הנתבע 1 אכן נהג בחוסר תום לב כלפי התובע, אינני רואה כיצד יש בכך כדי להביא לבטלותו של הסכם המכר שנכרת בין הנתבעים לבין כונס הנכסים ואושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, מבלי שהוגש ערעור על החלטתו. לכל היותר עומדת לתובע תביעה כספית נגד הנתבע 1, בגין הנזקים שנגרמו לו, אך זו אינה התביעה שבפניי. עוד יצויין כי טענותיו של התובע הן עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, ואין להן סיוע מכל מקור חיצוני אחר. על כן, בפני התובע ניצב נטל ראייתי כבד במיוחד.

לנוכח קלישותה של התביעה, אין צורך להיזקק לשאלה האם התובע הוא מחוסר אמצעים אם לאו. מכל מקום, לא שוכנעתי כי יש לתובע אמצעים כספיים לתשלום הוצאות המשפט, אם תביעתו תידחה.

טען ב"כ התובע כי בתיק הופקד ערבון בסך 50,000 ₪ במסגרת צו המניעה הזמני שניתן לבקשתו של התובע, וכי די בכך כדי לשמש בטוחה גם להוצאות המשפט. אינני מקבל טענה זו, שכן הערבון שהופקד בתיק הוא לכיסוי הנזק שייגרם לנתבעים מחמת צו המניעה הזמני, והוא לא נועד להבטיח את הוצאות המשפט של הנתבעים.

בנסיבות הענין, אני סבור כי יש להתנות את ברור התביעה בהפקדת ערבון בסך של 50,000 ₪.

אשר על כן אני נעתר לבקשה. על התובע להפקיד עד ליום 1.2.2010 בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪, שאם לא כן, תביעתו תידחה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תש"ע, 02 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: