יוסיפוביץ ואח' נ' רשות הטבע והגנים ירושלים

החלטה

בהמשך לדיון מיום 10.7.13 ולאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים לעניין הסמכות, הגעתי לכלל מסקנה כי לבית משפט זה אין סמכות, לא עניינית ולא מקומית, לדון בבקשה.

לעניין הסמכות העניינית-

בניגוד לטענות המבקשים כפי שפורטו בתגובה שהגישו לעניין הסמכות, בעלי החיים נשוא הבקשה כלל לא נתפסו על ידי המשיבה, אלא נמסרו לה על ידי המבקשים מרצונם, בנסיבות שפורטו על ידם בסעיף 7 לבקשה.

מכאן, שאין כל רלוונטיות לכל טענות המבקשים, לפיהן סמכותה של המשיבה לתפוס בעלי חיים נתונה לה מכוח הוראות החוק להגנת חיית הבר תשט"ו- 1955, שמפנה לסמכויות הנתונות למשטרה מכוח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש) תשכ"ט- 1969.

זאת, לאחר שבעלי החיים נשוא הבקשה לא נתפסו על ידי המשיבה, בהליכים שננקטו מכוח אותם חוקים, אלא נמסרו לה מרצונם של המבקשים.

אם, כטענת המבקשים, ממשיכה המשיבה להחזיק בבעלי החיים בניגוד למה שסוכם בין הצדדים בעת שאלה נמסרו לחזקתה – יתכבדו ויינקטו בהליך מתאים.

אם טוענים המבקשים לסעד בעקבות פעולה שרירותית של המשיבה, כרשות, הרי שהליך כזה הוא בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, ולא בסמכות בית משפט זה.

כך או כך, ההליך שבפני, בו מבוקש סעד לפי פקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), אינו ההליך המתאים.

לפיכך, דין הבקשה , כפי שהוגשה, להידחות, ולו מהטעם הזה.

אשר לסמכות המקומית –

גם זו אינה נתונה לבית משפט זה. לכן, אף אם הייתי סבורה כי לבית משפט זה סמכות עניינית, ואינני סבורה כך, לא ניתן היה לדון בבקשה בבית משפט זה.

לטענת המבקשים, בעלי החיים הוחזקו על ידם בפינת החי שבבעלותם ולשם הם מבקשים כי בית המשפט יורה להשיבם. המקום הרלוונטי לכן לעניין הסמכות המקומית הוא המקום בו היו בעלי החיים שלשם עליה להשיבם – ומקום זה , לפי טענות המשיבה שלא נסתרו, הינו בתחום סמכותו המקומית של בית משפט אחר- במחוז המרכז, ולא בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה . יצוין, כי נראה, בנסיבות האלה, שלא בכדי נמנעו המבקשים מלציין בבקשה שהגישו כל נתון שהוא הנוגע לשאלת סמכותו המקומית של בית משפט זה, ולא הזכירו בה , לא את המקום ממנו נמסרו בעלי החיים, לא את המקום בו הם מוחזקים, לטענתם, כעת, וגם לא את המקום אליו הם מבקשים להשיבם.

אני דוחה מכל וכל את טענת המבקשים, כאילו אין כל מגבלה של סמכות עניינית לבקשה המוגשת מכוח הוראותיו של סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) וכאילו יש לכל בית משפט שלום, באשר הוא, סמכות לדון בכל בקשה המוגשת מכוחו. נראה כי לא בכדי ,גם כאן, נמנעו המבקשים מלתמוך טענותיהם בתקדים כלשהו, אף שניתנו להם ההזדמנות, והזמן, לטעון בכתב את טענותיהם לעניין הסמכות.

סוף דבר, שאני מקבלת את כל טענות המשיבה ודוחה את הבקשה כפי שהוגשה, מחוסר סמכות עניינית ומקומית לדון בה.

המבקשים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבה, בגין הבקשה והדיון מיום 10.7.13 , בסכום של 4000 ₪.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: