יונס נ' מסארוה(המנוח) ואח'

החלטה

זו בקשה למתן פסיקתא, בטענה שלפי פסק דין מוסכם בבית המשפט העליון, היה על המשיבים לשלם למנוח שעזבונו המבקש 50,000 ₪ ובתוך 150 יום לשלם את כל המסים החלים עליהם לפי מתווה העיסקה נשוא הערעור. לטענת המבקשים, המשיבים שילמו 50,000 ₪, אך לא שילמו את כל המסים, ולפי אישור עדכני, קיימת יתרת חוב של כ- 157,974 ₪, שבגינה רשומים עיקולים על זכויות המנוח. על כן, ביקשו ליתן פסיקתא הקובעת שיחול האמור בסעיף 2 לפסק הדין, לפיו פסק הדין נשוא הערעור יעמוד בעינו, יחוייבו המשיבים בתשלום סך 100,000 ₪ בקיזוז הסכום של 50,000 ₪ ששילמו.

המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים שהוגשה בחוסר תום לב על מנת לעשות עושר ולא במשפט. לטענתם, לא הוגש אישור עדכני במצורף לבקשה מיום 20.12.12 אלא אישור נכון ליום 1.4.12, וזאת משום שבינתיים שולם מלוא חוב מס השבח. לטענתם, הבקשה הוגשה כעת, רק לאחר שהמשיבים שילמו את מלוא חוב מס השבח. לטענתם, המבקשים הם שניסו להכשיל כל העת את נסיונות המשיבים לעמוד שלוח הזמנים, על ידי סירוב למסור יפוי כוח שיאפשר פניה לרשויות המס, ומסירתו רק לאחר תשלום נוסף ובאיחור רב. המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות.

המבקשים לא השיבו לתגובת המשיבים.

מן המסמכים עולה שהמשיבים שלמו את חוב מס השבח. אשר לשאלה אם היתה במועד התשלום הפרה של המועדים שנקבעו בפסק הדין, ומי אחראי להתארכות המועדים, והאם היתה הצדקה לכך שהמשיבים ישלמו כספים נוספים וחובות נוספים של המנוח, שאלה זו זקוקה לדיון על ידי הבאת ראיות והכרעה עובדתית, שעל פיה תבוא הכרעה משפטית.

על פי תקנה 198, על סמך החלטה שניתנה מותר לערך פסיקתא, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט. פסיקתא אינה מיועדת להכריע בשאלות שלא הוכרעו קודם לכן, אלא רק לשקף את ההכרעות הקודמות. מאחר שבין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם קיימו שניהם בתום לב את סעיף 1 בפסק הדין של בית המשפט העליון, אין ליתן פסיקתא הקובעת שהמשיבים לא קיימו את סעיף 1.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 7,020 ₪.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: