יונה נ' עיריית רחובות

פסק דין

עתירה לבטול הליכי גביה מנהליים שנקטה עירית רחובות (להלן "העיריה") נגד העותרת, לרבות הליכי פינוי ומימוש דירתה של העותרת ברחוב חס"מ 7/2 רחובות, הידועה כחלקה 562/1 בגוש 3705 (להלן "הדירה"). הדיון התמקד בעיקר בשאלה אם חלה התיישנות על החוב הנטען.

העותרת היא הבעלים של הדירה, שרכשה ביחד עם אישהּ המנוח, דוד יונה ז"ל, לפני כשלושים שנה.

במרוצת השנים נוצרו חובות בגין ארנונה כללית ואגרת מים. עקרם נצבר כנראה בסוף שנות השמונים של המאה העשרים. החוב הסתכם בעת הגשת העתירה, לפני כשנה, בכ- 180,000 ₪.

עירית רחובות פנתה ללשכת ההוצאה לפועל ברחובות ביום 1.9.2009, בבקשה לאישור מכירת הדירה, לאחר שהוטל עליה עיקול ביום 22.7.02. במסגרת ההתנגדות להליך העלתה העותרת טענות שבחלקן ענין הן לעתירה לבית משפט לענינים מנהליים. על כן עוכב הדיון בלשכת ההוצאה לפועל, וניתנה ארכה להגשת העתירה שלפני.

הטיעון העקרי שבפי העותרת הוא כי חלה התיישנות על חלק גדול מן החוב, שכן העיריה לא נקטה הליכי גביה במועד. עוד נטען כי החוב שנוי במחלוקת, ולכן לא ראוי היה להפעיל הליכי גביה כלל; כי על הרשות לממש תחילה נכסי מטלטלין של החייב ולא לפעול מיד למימוש מקרקעין; וכי לא ניתן לגבות חובות מים בגדר גביה מנהלית.

העיריה סבורה שהעתירה הוגשה בשיהוי; וכן שמרוץ ההתיישנות נעצר על ידי הליכים שנקטה העיריה, לרבות משלוח הודעות ודרישות לתשלום החוב, ניתוק המים בדירה מספר פעמים, הטלת שעבוד על הדירה ועיקול חשבונות בנק. העיריה סבורה שהעותרת ידעה אודות החוב.

שיהוי

אכן, העתירה הוגשה כחלוף כשנה מיום שנודע לעותרת אודות כוונת העיריה לממש את המקרקעין, שעל כן אינה עומדת בדרישת תקנה 3(ב) בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2000. עם זאת, הואיל וראש ההוצאה לפועל האריך את המועד להגשת העתירה בהחלטתו מיום 15.7.2010 – אין לראות בכך משום שיהוי שיגרום לדחיית העתירה.

חוב מים

העותרת טוענת כי חוב המים אינו בגדר "חובות לרשות מקומית" לפי אכרזת המסים (גביה), שעל כן לא ניתן לגבות אותו באמצעות פקודת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2000. אין צדק בטענתה: סעיף 323א בפקודת העירית [נוסח חדש] קובע כי הוראות סימן א' בפרק 15 בפקודת העיריות יחולו בשינויים המחויבים על חובות מים מכח חוק עזר. סעיף 6 בחוק עזר לרחובות (אספקת מים), התשכ"ו-1966 קובע את החובה לשלם אגרת מים.

סעיף 1 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 מגדיר תשלום חובה כ"כל תשלום המגיע לרשות מקומית עפ"י דין...".

וסעיף 1 באכרזת המיסים (גביה) קובע כי "על גביית ארנונה כללית... ועל תשלומי חובה המגיעים לרשות עפ"י דין, יחולו הוראות הפקודה" (פקודת המיסים (גביה) – א"ש).

מכאן שאין מניעה להפעיל את מנגנון הגביה המנהלית על חוב המים שבגדר התביעה שלפני.

התיישנות

לאור רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (לא פורסם, 20.6.10), יחול דין ההתיישנות גם על הליכי גבייה מנהליים, למרות שמדובר על פי רוב בטענת מגן ולא בטענת חרב. על כן יש לבחון את טענותיהם העובדתיות של הצדדים, על מנת לראות אם ומתי פתחה עירית רחובות בהליכי גביה נגד העותרת. הבחינה תיעשה על פי המסמכים שהוצגו.

הליכי גביה

העותרת טוענת כי לא ידעה אודות הליכי גביה שננקטו נגדה, עד שקבלה אזהרה בדבר הגשת בקשה לבצוע פסק דין, ביום 13.9.2009. לטענתה לא קבלה מסמכים קודמים, לרבות הטלת השעבוד על הדירה, וצו עיקול על חשבונות בנק שהוטל לכאורה ביום 23.11.08.

העותרת טוענת כי אינה יודעת קרוא וכתוב, כי היא סובלת מנכות של 75% לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי, ומתקיימת מקצבאות המל"ל.

העיריה טוענת כי העותרת ואישהּ המנוח הודו בחוב, בין השאר ע"י כך שהגיעו להסדר תשלומים עם העיריה, ועל ידי פנייתם באמצעות מחלקת הרווחה להפחתת הארנונה. הסדר התשלומים לא צורף, ולדעתי אין ללמוד מפניית צד ג' על ידיעתם של החייבים, אף לא על גובה החוב. בודאי שאין לראות באלו משום הודאה בחוב לפי סעיף 9 בחוק ההתישנות, תשי"ח-1958, כיוון שלא ניתן ללמוד מהן הודאה בחוב בכלל, וגם משום שאינן עומדות בדרישת הפסיקה, כי החייב יודה בכל העובדות הנדרשות לביסוס הזכות (ע"א 8542/06 עזבון המנוח יוסף שלומיאן ז"ל נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, פסקאות 23-24 (לא פורסם, 24.3.10).