יוגב נ' אביקם

1. בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.5.2018 (ע"א 63091-03-17, השופט הבכיר א' סטולר, השופט מ' תמיר והשופטת ע' כהן). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 10.2.2017 (ת"א 6109-07-12, השופטת א' רוטקופף).

רקע והליכים קודמים

2. מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שבה עתרו המשיבים, עורכי דין במקצועם, למתן סעדים הצהרתיים שונים שעניינם זכאותם הנטענת למניות של חברת פאוורמט טכנולוגיות בע"מ (להלן: פאוורמט). התביעה הוגשה נגד המבקש 1, יואל יוגב (להלן: יוגב), שהוא בעל המניות ומנהלה היחיד של חברת אל-גב החזקות בע"מ (להלן: אל-גב), היא המבקשת 2. על-פי הנטען, הצדדים רקמו ביניהם שיתופי פעולה עסקיים, שאין צורך להציג כאן את כל פרטיהם. בתמצית ייאמר כי על רקע אחת העסקאות הנטענות התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות, אשר הובילו לתביעה שביסוד ההליך דנן.

3. בעיקרו של דבר, המשיבים טענו בתביעתם כי בינם לבין המבקשים קיימת התקשרות חוזית שנסבה על השקעה משותפת בפאוורמט. עוד נטען כי על רקע יחסי האמון ששררו בין הצדדים באותה עת וכחלק ממתווה רחב יותר לשיתוף פעולה ביניהם, לא נחתם חוזה כתוב, והדברים סוכמו בעל פה בלבד. בהתאם לכך, הדיון בבית משפט השלום התמקד בשאלה האם עלה בידי המשיבים להוכיח טענה זו, אם לאו.

4. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבים בקבעו שלא עלה בידיהם להוכיח את קיומן של ההסכמות הנטענות. בית משפט השלום קבע כי החוזה היחיד שנחתם בין הצדדים ושבמסגרתו עוגנה ההתקשרות ביניהם היה חוזה מיום 2.8.2007 שכונה "הסכם מייסדים" אשר נסב על הקמת חברה משותפת שתעסוק בהשקעות וביזמות. עוד נקבע כי בחוזה האמור אין כל התייחסות להסכמות או עסקאות משותפות שנרקמו לפי הנטען עובר למועד החתימה על החוזה – ובכלל זה עסקת רכישת המניות של פאוורמט על ידי המבקשים (שהתבצעה מספר חודשים קודם לכן). בין השאר, בית משפט השלום התייחס לאחת הראיות שהציגו המשיבים, שהייתה הקלטה של שיחת טלפון בין המשיב 2 לבין יוגב. בית משפט השלום ציין כי אמנם עיון בתמליל השיחה מעלה כי יוגב "מספק מספר אמירות כאשר מהן ניתן להבין כי הוא מכיר בזכאותם [של המשיבים – ד' ב' א'] לרווחים עתידיים ממכירת מניות פאוורמט", אך קבע כי אין בכך כדי לסייע למשיבים, מאחר שהדברים נאמרו על רקע משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בעניין אחר. בשולי הדברים, בית משפט השלום התייחס לטענת המבקשים באשר ל"בעייתיות בתחום האתיקה" הנעוצה בכך שהמשיב 2 הקליט את השיחה והסתמך על ההקלטה בהתחשב בכך שבאחד השלבים הוא נשמע בה נותן ליוגב המלצה ואומר שהוא עושה זאת כ"עורך הדין שלך". עם זאת, בית משפט השלום קבע כי דיון בעניין זה אינו נדרש לצורך הכרעה במחלוקת.

5. המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות שהוגשו לבית משפט השלום, כמו גם העדויות שנשמעו, תומכות בגרסת המשיבים. בתוך כך, הפנה בית המשפט המחוזי לחומר ראיות שמבסס לשיטתו את טענת המשיבים בדבר ההסכמות המקנות להם זכאות למניות כאמור ובדבר יחסי האמון ששררו בין הצדדים – ובו התכתבויות בין הצדדים, טיוטות חוזה, תמליל השיחה שנערכה בין יוגב לבין המשיב 2 וכן הסכמות מאוחרות יותר בין הצדדים.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

6. הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענותיהם של המבקשים מתמקדות בשימוש שנעשה במקרה זה בשיחה שנערכה בין המשיב 2 לבין יוגב. לפי הנטען, בין השניים שררו יחסי עורך דין-לקוח ועל כן המשיב 2 עבר על האיסורים הקבועים בכלל 22 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי לשכת עורכי הדין), האוסר על עורך דין להקליט לקוח ללא ידיעתו. לטענת המבקשים, המקרה מעורר שאלה עקרונית בדבר המשקל שיש לייחס לראיה שהושגה שלא כדין, תוך הפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. כמו כן, לשיטת המבקשים יש לתת את הדעת גם לכך שהשיחה נערכה במסגרת מגעים לפשרה. לצד האמור, מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית שלום השלום, ואף התעלם מממצאי עובדה רלוונטיים.