יהודה ואח' נ' י.ח.י לבנין בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

בפניי תובענה כספית לשיפוי התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

התובע משלם על-פי דין קצבאות תלויים לתלויי המנוח, פנאדקה עסאם (להלן: "המנוח"), עקב מותו בתאונת עבודה מיום 28.12.1997 (להלן: "התאונה"), עת עבד באתר בניה השוכן ברח' שפרינצק בעפולה ואשר הופעל על ידי הנתבעים. התביעה הוגשה נגד חברת י.ח.י. לבנין בע"מ (להלן: "נתבעת מס' 1"), בהיותה הבעלים של אתר הבניה והממונה עליו והאחריות על המנוח במקום העבודה ועל שאר העובדים באתר. בנוסף, הוגשה התביעה נגד מר חיים בן יוסף (להלן: "הנתבע 2" או "היזם"), בהיותו מנהלה של הנתבעת מס' 1.

התובע טוען, כי הוא זכאי לשיפוי מן הנתבעים בגין הקצבאות המשולמות על ידו לתלויי המנוח, לאור אחריותם בנזיקין לקרות התאונה ולתוצאותיה, זאת בהיותם "צד שלישי" כמשמעות מונח זה בסעיף 328 לחוק.

הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד דאוד יהודה (להלן: "דאוד" או "הקבלן") וכנגד חברת רוני את אייל בע"מ (להלן: " חברת רוני את אייל"). לטענתם, חברת רוני את אייל הייתה המעבידה של המנוח במועד התאונה וכי דאוד היה הממונה הישיר עליו. 

התאונה התרחשה, עת ביצע המנוח עבודות הריסת גג של מבנה או חלקים ממנו. במהלך ההריסה התמוטט הגג עליו עמד המנוח, הוא נפל, ובדרך זו מצא את מותו.

אציין, כי תחילה נדון התיק בפני סגן הנשיא, כבוד השופט יוסף בן חמו. מעיון בתיק עולה, כי באי-כוח הצדדים הגישו מספר לא מבוטל של בקשות דחייה, הן בשל ההליך הפלילי המקביל שהתנהל בקשר לתאונה הנדונה והערעורים שהוגשו בעטיו, והן לאור רצונו של ב"כ הנתבעים להגיש הודעה לצדדים שלישיים. בהמשך, הועבר התיק לטיפולי, בהתאם להחלטתו של ס. י' בן חמו מיום 15.09.2008 ובפניי התקיימה ישיבת קדם משפט אחת ודיון הוכחות שבמהלכו הסכימו הצדדים למתן פס"ד על סמך החומר הקיים בתיק ללא צורך בשמיעת עדים. בתום הדיון הנ"ל סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

עיקר טענות התובע

התובע מייחס לנתבעים 1 ו-2 ביצוע עוולות של הפרת חובה חקוקה; רשלנות (בגין המעשים והמחדלים המפורטים בסעיף 9 לכתב התביעה); הימנעות משמירה על רמת הזהירות הנדרשת ממעסיק בעבודות כגון דא; הפרה של הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970 ותקנות 2, 5, 127, 128 ו- 129 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה" ו- "תקנות הבטיחות בעבודה", בהתאמה).

עוד נטען, כי על נסיבות המקרה שלפנינו חלים הכללים הקבועים בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינים "דבר מסוכן" ו – "הדבר מדבר בעדו", בהתאמה, ולפיכך על הנתבעים מוטל נטל הראיה להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידם אשר הביאה לנזק ולפטירת המנוח.

התובע טען, כי בעקבות פטירתו של המנוח בתאונת עבודה, כאמור, שילם התובע לתלויים ולשאירים קצבאות בסך כולל של 247,707 ₪ לפי האופן הבא: קצבת תלויים עד לחודש 09/2004 בסך 86,493 ₪; קצבת תלויים מהוונת החל מ- 10/2004 בסך 143,559 ₪, הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי העבר בסך 17,655 ₪, זאת לפי פירוט תשלומים וחוות דעת אקטוארית שצורפו לכתב התביעה.